לפני 5 שנים. 24 באוקטובר 2019 בשעה 17:19
אתה מוציא ממני רוך,
כשאני מביטה בחדרים הכי אפלים שלך
דרך העיניים.
כשאני רואה את כל הצלקות מקשטות
חדרים חדרים.
אתה מוציא ממני רוך,
כשאני טועמת את הטעמים הכי מרים שלך
דרך השפתיים.
כשאני רואה את הכמיהה למתוק
בלשון ובשיניים.
אתה לא רואה את הרכות הזאת,
כי היא נעלמת ברגע שאני קורעת ממך
את כל קליפות הבדים
שעטפו אותך.
אתה לא רואה את הרכות הזאת,
כשאני עוטפת לך את פרקי הידיים
בחבלים הדוקים
שיקבעו אותך.
אני משתמשת ברוך שמשנה את פניו
והופך מחיוך לרטיבות סמיכה
שמכסה לך את הפנים
כשאתה כבול
ושפתיך תחתיי