גם מילים גורמות כאב

פעם, כשכאב לך הראש,

לקחת אקמול.

נכון, זה חלש ומי בכלל לוקח אקמול

כשהפטישים הולמים.

אז עברת לאופטלגין,

ומשם לעשבים.

כשהלב התחיל לכאוב,

התנחמת בחדירות

נכון, צריך להשקיע ארוחה לאור נרות

כדי לגמור.

אבל הלב לא באמת מפסיק לכאוב,

רק כי אתה משפיך.

אז הלכת לאחת,

שאומרים שהיא יודעת

לאחות את הלב, מדברים שהיא רוקחת.

קצת חבלים, משפך, שוט ואזיקים.

כי כשלא יכולים לזוז

ומחליפים כאבים,

הלב קצת מתאחה.

אבל התרגלת.

מהצלפה להצלפה,

מהשקיה להשקיה

מקשירה לקשירה,

הלב רק ייצר עוד ועוד כאבים.

היא כבר מכירה אותך,

כל נשימה, כל ניסיון לתזוזה.

אז לקחה את הסכין

וחרטה את שמה בחלקים הפנימיים

של השוקיים החטובים.

עכשיו אתה מרגיש שהכאב מתקהה,

הלב כבר לא הולם

והראש כבר לא חושב.

כמו העשבים,

גם החריטות.

יש כאבים

שעוברים

רק בהתמכרות.