הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

הוא נותן את עצמו.

מעצמו.

בלי להישיר מבט כמעט.

"פשוט" שם כדי לתת לי את מה שאני רוצה.

ולקבל את שלו.

הוא אומר: "תביני, אני רוצה שלך יהיה טוב".

וכואב.

בשבילי.

ואז,

לשנינו טוב.

להתרגל אליךָ שוב

אנחנו משחקים שש בש.

על השולחן אביזרים.

מספר הסיבובים כמספר האביזרים.

מי שמנצח בוחר באיזה אביזר אתה תתקשט.

זה

Win win situation.

אני יושבת ומביטה בךָ.

אתה מתקרב אליי.

אני משחקת עם הקולר בידיים שלי.

אתה על ארבע.

מביט בי.

אני מתקרבת לענוד לךָ אותו.

אנחנו מביטים עמוק בעיניים ואני מניחה אותו עליךָ.

אתה מרכין את ראשךָ שאסגור אותו.

פעם הייתי סוגרת אותו רופף.

בפעמים האחרונות הוא הדוק על צווארךָ.

ואתה נינוח.

כאילו הגעתָ הביתה.

אחרי המסיבה אתמול שפגשתי חברות.

(אחת שלא ראיתי מיליון זמן וכל כך התגעגעתי).

והיה לי כל כך נעים.

פשוט לשבת ולחוות את האנרגיה.

חזרתי הביתה.

והבנתי שאני עדיין כועסת.

מאוד.

חשבתי שיכאב לי.

אבל אני עדיין כועסת.

את כל השאר תיקח.

את הבגדים שלךָ.

את השמלות שלךָ.

את הגרביונים שלךָ.

את תחתוני התחרה שלךָ.

גם את הדילדו שלךָ.

הקולר נשאר.

אתה הפסדת את הזכות לענוד אותו.

הוא שלי להעניק.

הוא ימתין לבא בתור שיוכיח שמגיע לו.

אתה טוען שאתה עצוב.

ואני?

אני כועסת!

בא לי להתאהב.

בא לי להתלהב.

ולזיין אותו ממש חזק בתחת.

אחרי שעינגתָ.

אחרי שכאבתָ.

אחרי שהתענגתָ.

אחרי שגמרתָ.

אתה קורס.

עליי.

מכסה אותי.

בךָ.

רועד.

ומתמסר.

לליטוף.