אני אוהבת ספרים.
מחפשת איש ספר.
אני אוהבת לדבר.
מחפשת מח חריף לשוחח איתו, דברן.
אני אוהבת לשתוק.
מחפשת דברן שיודע מתי לשתוק.
אני אוהבת להכאיב.
מחפשת כואב שיכיל אותי.
אני אוהבת מגע.
מחפשת נוגע בחסד.
אני אוהבת להתפנק.
מחפשת מפנק לעילא ולעילא.
אני אוהבת לאהוב.
מחפשת עוד מאהב.
מה לא ברור ב- לא?
לא משוחחת עם חסרי פרופיל.
לא מעוניינת לשוחח.
לא מעוניינת.
למה התשובה לא, לא נחשבת?
למה כשאני אני אומרת לא לא מפסיקים?
למה לחשוב שאם ימשיכו לכתוב עוד,
ועוד,
ועוד,
ועוד,
ועוד,
ועוד,
ה- לא יהפוך ל- כן?
לא רוצה!
לא=לא!
ספק שואל.
ספק מתפלא.
"את רוצה שאגמור?"
ואני
גומרת.
ואחרי שהמסע נגמר.
אני יושבת.
אתה שוכב.
כרוכים יחד.
אחד בזרועות השנייה.
מגע.
ושנינו חוזרים.
לאט לאט.
לחיים.
להתקרב, קרוב, קרוב.
לטעום.
את אנחת הכאב.
את גניחת העונג.
מעשה ידי.
הראש שלךָ מונח בכף ידי.
כף ידי השנייה לופתת את צווארךָ.
ועינייךָ עצומות.
ונשימתךָ רגועה.
ויש שקט.
אתה מאמין בי.
ואני מתרגשת מזה.
ממךָ.
אני אוהבת אותנו.
בשקט.
כשכל נשימה.
אנחה.
תנודת אוויר.
מורגשת.
אז אחרי הכל.
כששנינו בעילפון,
גם של חושים.
אתה
עושה לי
אפטר קייר.
אתה.
לי.
מצב הרוח.
והרוחות הנושבות מסביב.
שינויי מזג האוויר.
והאווירה.
מביאים אותי להסתגר.
מנסה לשמור קרוב את מה ששלי.
בלי להרעיד את האדמה הרעועה מסביב.
להתהלך בשקט בדלת אמותיי.
שכל השינויים שבחוץ לא יחדרו.
גם לא אליי.
לשמור על שפיות.
מנסה.
זה לא מצליח לי.
אני אוהבת לשכב לידךָ.
להביט בךָ.
ללטף.
להעביר ציפורן.
להינעץ.
אני אוהבת להעביר את האצבעות שלי בשיער שלךָ.
אתה אוהב את זה גם.
אני אוהבת לתפוס בשיער שלךָ.
למשוך מעט.
אתה עוצם עיניים.
נכנע לתנועות היד שלי.
לכל כיוון שהיא תוביל.
אתה נותן את עצמךָ.
מתמסר.
ואתה כל כך יפה!
