|
|
|
את כל השאר תיקח.
את הבגדים שלךָ.
את השמלות שלךָ.
את הגרביונים שלךָ.
את תחתוני התחרה שלךָ.
גם את הדילדו שלךָ.
הקולר נשאר.
אתה הפסדת את הזכות לענוד אותו.
הוא שלי להעניק.
הוא ימתין לבא בתור שיוכיח שמגיע לו.
אתה טוען שאתה עצוב.
ואני?
אני כועסת!
בא לי להתאהב.
בא לי להתלהב.
ולזיין אותו ממש חזק בתחת.
אחרי שעינגתָ.
אחרי שכאבתָ.
אחרי שהתענגתָ.
אחרי שגמרתָ.
אתה קורס.
עליי.
מכסה אותי.
בךָ.
רועד.
ומתמסר.
לליטוף.
אני אוהבת ספרים.
מחפשת איש ספר.
אני אוהבת לדבר.
מחפשת מח חריף לשוחח איתו, דברן.
אני אוהבת לשתוק.
מחפשת דברן שיודע מתי לשתוק.
אני אוהבת להכאיב.
מחפשת כואב שיכיל אותי.
אני אוהבת מגע.
מחפשת נוגע בחסד.
אני אוהבת להתפנק.
מחפשת מפנק לעילא ולעילא.
אני אוהבת לאהוב.
מחפשת עוד מאהב.
מה לא ברור ב- לא?
לא משוחחת עם חסרי פרופיל.
לא מעוניינת לשוחח.
לא מעוניינת.
למה התשובה לא, לא נחשבת?
למה כשאני אני אומרת לא לא מפסיקים?
למה לחשוב שאם ימשיכו לכתוב עוד,
ועוד,
ועוד,
ועוד,
ועוד,
ועוד,
ה- לא יהפוך ל- כן?
לא רוצה!
לא=לא!
ספק שואל.
ספק מתפלא.
"את רוצה שאגמור?"
ואני
גומרת.
ואחרי שהמסע נגמר.
אני יושבת.
אתה שוכב.
כרוכים יחד.
אחד בזרועות השנייה.
מגע.
ושנינו חוזרים.
לאט לאט.
לחיים.
להתקרב, קרוב, קרוב.
לטעום.
את אנחת הכאב.
את גניחת העונג.
מעשה ידי.
הראש שלךָ מונח בכף ידי.
כף ידי השנייה לופתת את צווארךָ.
ועינייךָ עצומות.
ונשימתךָ רגועה.
ויש שקט.
אתה מאמין בי.
ואני מתרגשת מזה.
ממךָ.
