הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

masoul -


פוסט נפלא. באמת.

רק המילה 'עוד' מאד מאד מפחידה בפוסט הזה,
וכשהיא מופיעה גם בפרופיל שלך, אז זה מפחיד פי שמונה, או שמונים ושמונה.
אבל באמת באמת יופי של פוסט, יש בו הכל, ובמובן הזה הוא נפלא, גם את הצדדים של הריצוי והשליטה וגם את הצדדים של האהבה,
והכל בהרמוניה.
ואז המילה ....'עוד' . מפחיד.

ערב טוב.

קושית​(שולטת) - מחמאה עם תנאי?
"רק..."
מה כל כך מפחיד במלה "עוד"?
מה מפחיד בלאהוב יותר מאדם אחד?

masoul -


חלילה. לא תנאי. הרבה מחמאות מצד אחד.
ומפחיד מאד מצד שני.


לשאלה שלך, מה מפחיד לאהוב יותר מאד אחד,
כל כך הרבה דברים, זה משחק על כך כך הרבה מגרשים, בטח אצל נשלט.
זה משחק במגרש של הדחיה, וברגע שאת נמצאת עם השני, את דוחה את הראשון, זה בילד אין.
זה משחק על חוסר בטחון, אתה לא מספק את הבת זוג/שולטת שלך.
זה משחק במגרש של לא תקבל כל מה שאתה זקוק לו, כי גם לשולטת שלך יש רק 24 שעות ביום,
ומן הסתם גם עבודה משפחה חברים וכו, ואז הזמן שנשאר, שהוא אף פעם לא מספיק, מתחלק עם אחר.
זה משחק בעוד מקום של חוסר בטחון וזה ההשוואה התמידית לאחר, לנוסף.
ועוד ועוד ועוד.
זה באמת על קצה המזלג.
והאבסורד הוא, שהנקודות האלו שכלכך מפחידות, הן גם הנקודות שכלכך מפתות.

קושית​(שולטת) - זה מנטאלי, והמון מהמנטאלי (אם אני לא טועה, אתה אוהב את זה...)
ואפשר לאהוב שניים,
ולתת לכל אחד את המקום שלו,
ולהגדיר גבולות ברורים מאוד.
ויש עוד המון ו...
וזה לא קל...
וזה מדהים.

masoul -
את כמובן לא טועה. אני מנטלי. מאד.
וכן זה מנטלי, כל מה שאת כתבת, כל מה שאני כתבתי, זה מאד מאד מנטלי,
ולכן זה מאד מאד מפתה.
ומצד שני....
זה יושב חזק על כל הפחדים הכי קמאיים, הכי ראשוניים, הכי עמוקים.
וזה אפילו לא נגיד איזה מסלול שאתה עושה עם הבת זוג שולטת שלך לאיזורים מסוכנים כמו קוקולד,
פה זה בילד אין מהדקה הראשונה. שכן שוב בטח שזה עושה את זה מסעיר ומפתה. מאד מפתה.
אבל זה גם עושה את זה כל כך מאיים ומפחיד.

אני חווה את שני הדברים הסותרים האלו במקביל כרגע. בצורה חדה וברורה.
גם את הפחד והחשש וגם את הפיתוי שבזה.
גם את הרצון להכנע למקום המאד מזוכיסטי הזה ( עבורי ) שבו הבת זוג שלך לא שלך, השולטת שלך לא שלך.
וגם את הרצון לברוח מהמקום הזה כל עוד נפשי בי. ושני הרצונות האלו שווים בעוצמתם.

אני מאד מאד גלוי ופתוח וכנה פה.
אני מקווה שזה בסדר.

קושית​(שולטת) - זה בסדר גמור.

masoul -

אני קורא מה אני כותב, וזה מאד אינטימי ופרטי, וגם מאד פומבי, אשמח אם נוכל לקחת את השיח הזה למקום קצת יותר פרטי בבקשה.

Shumish - הפיתוי והגירוי הכול כך עוצמתיים באים מביטול עצמי. יקום מקביל בו אין לך "אני".
יקום בו אתה לא שונה מבגד, הדום, תמונה, או ויברטור.
יקום בו תכלית הקיום שלך היא למלא את רצונה. לספק אותה.
מציאות בה היופי, החוכמה והכישרון שלך משועבדים לרווחה שלה.
וככל שתצטיין ככה תפרח. זה מה שלופת לך את הליבידו ומשעבד לך את המחשבה.
זה מה שזה. וזה מגרה עד כדי שאין מנוס מלהכיר בזה.

רוצה לומר, שחרר את הקמאי. זה חדשות של אתמול. תחשוב פחות ותרגיש יותר.
תן ללא תנאי. קדש את ההבנה שמגיע לה.
אם היא רוצה שניים אז זה מה שנכון. ואם היא רוצה שבעה אז זה נכון שבעתיים.

masoul -
היי שומיש, שבת שלום (:

אני מניח שאני קצת שונה ממך, ולכן אולי הבדסמ שלי קצת שונה ממך.
הנשלט שאתה מציג בכתיבה שלך, כמו גם היחסים הבדסמים שאתה מציג כאן,
מבלי חלילה לזלזל, וכל אחד מה שעובד לו ועושה לו טוב, אבל בכל אופן, הנשלט שאתה מציג
והיחסים שאתה מציג הם קצת פלקטים, קצת חד מימדיים, קצת שטחיים. שוב, עבורי. וכל אחד מה שטוב לו.

וכן בטח שיש רגעים ( או שעות או ימים או מה שתרצה ) שבהם אתה רק קולב לבגדים או הדום לרגליים או מכונת קפה.
אבל אתה מבין, דווקא יש אני, יש כל כך הרבה אני, כל כך הרבה אני, שלדעתי ( ולנסיוני ) דווקא זה מה שיש לי לתת,
דווקא היש אני הזה, דווקא האני הזה, הוא באר עמוקה מאד ומלאה מלאה מלאה ששולטת/בת זוג יכולה לשתות ממנה
הרבה מאד זמן, ולהתענג על כך שוב ושוב ושוב.
אגב, מוכשר ככל שאהיה, אני לא יכול להתמודד עם קולב לבגדים הדום לרגלים או מכונת קפה,
הם תמיד יעשו את העבודה הרבה יותר טוב ממני, בפחות השקעה ופחות מאמץ, בשביל הדברים האלו, עדיף לקחת את המקוריים
ולא אותי. ולא כי אני לא מספק את השרותים האלו, אלא כי הכלים המקוריים מספקים את השרותים האלו טוב ממני.

או אם תרצה, בשביל ביטול עצמי כמו שאתה כותב, צריך שיהיה עצמי.
וככל שיש יותר עצמי, ככה ביטול העצמי גדול חזק ועמוק יותר.
ולקולב לבגדים או מכונת קפה אין כל כך עצמי, לכן אין להם בעיה להיות קולב לבגדים או מכונת קפה (:

וכל זה כמובן לא סותר את הצורך, כן צורך ( בשביל הצורך הזה צריך עצמי, אין עצמי=אין צורך )
הצורך לשרת, להתמסר, לרצות, ברמות העמוקות ביותר, שוב, ממקום של עצמי עמוק.
והצורך הזה לא נובע מביטול עצמי, הפוך, הצורך הזה נובע מהעצמי, מהעצמי הספיציפי שלי.
זה מה שהעצמי שלי צריך, משתוקק לו, כמהה לו. זה לא ביטול העצמי. הפוך. זה העצמי שלי בכל גודלו יופיו( אעלק) והדרו ( שוב אעלק)

ולסיפא שלך.
תחשוב פחות תרגיש יותר.
והרי כל מה שכתבתי כאן וכל מה שאני חש, מקורו ברגש.
והתחשוב?
ובכן התחשוב אחראי על הרגש, מעליו, שומר עליו.
הרגש אומר "זה משהו שאני מאד מאד רוצה"
והתחשוב אומר, "האם זה משהו שיש לך סיכוי לקבל? ואם תקבל, באיזה מחיר? והאם זה יספק אותך? אולי זה מסוכן לך?
אולי תפגע פה"
וכל התחשוב שומר על הרגש, וכן בטח שיש מקום שבו השמירה הזו יורדת, קטנה, מצטמצמת,
אך זה עדיין לא המקום, זה עדיין רחוק ממנו.

אני יכול לכתוב עוד ועוד בנושאים האלו.
אני לא חדש בהם, למעשה, מאד ותיק בהם, עשורים רבים רבים.
יצאתי לפני כחצי שנה ממערכת יחסים FLR של כמה שנים, מאד אינטנסבית, דיי טוטאלית, כאמור, לא ילד במגרש משחקים הזה.
אבל אעצור פה. לפחות לעכשיו.

ובכל מקרה, תודה עבור התגובה שלך לתגובות שלי.
יש בי תחושה שאתה קשור איך שהוא לבעלת הבלוג,
אני צודק?

בברכת שבת שלום ומבורך (:

קושית​(שולטת) - "יש בי תחושה שאתה קשור איך שהוא לבעלת הבלוג,
אני צודק?"

אתה טועה....

masoul -


נו, גם בזה יש לי ניסיון, בלטעות (:
תודה עבור התגובה.

Aציבעוני​(אחר) - בקשר לספרים
נסי את מליון רסיסים קטנים
מומלץ

ריי ווינגו - חכמת הדיבור למעטים ניתנה, חכמת השתיקה למעטים מאוד.

deepOcean - מהמם.