הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

ארבעה קירות, שני מגדרים, אחד אלוהינו!
שקט, נרות ריחניים בוערים.
ציפייה, מתח ונינוחות, כולם יחד באויר.
אתה מריח? אתה מקשיב? אתה מרגיש?
מריח את הציפייה? מקשיב לנשימות המתקצרות? מרגיש את הרצון?
מבט מבוייש דרך המשקפיים וכוס המשקה, חיוך נבוך.
ריחוק וריגוש שהם הכי אינטימיים, שהם של פעם ראשונה, הם עכשיו ולעולם לא יחזרו בין שנינו.
אוהבת את הרגע הזה, מתרגשת ממנו כמו הייתי ילדה שוב, כמו הייתי טהורה שוב, כמו הייתי תמימה שוב.
שתיקה נינוחה, התקרבות.
יד מלטפת, מתחילה לחקור את תווי הפנים והשיער.
עוצמת עיניים ומתמסרת. אוהבת ליטוף ואתה מרגיש את זה.
אתה מתקרב, אני עוד בבושה, אבל כל כך רוצה.
בקצות האצבעות כל עצב חשוף, רגיש, צורח למגע, מפחד להתפוצץ.
בעיניים עצומות מרגישה נשימה קרובה לצוואר, בעיניים עצומות מרגישה לשון על השפתיים מבקשת רשות לחדור, משחקת על כן ולא.
הידיים שלך נעימות, נכנעת להן.
בפרץ של תעוזה, תופסת את היד ומוליכה אותך למיטה.