הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

Syat I Afterwind - אני מזדהה, ברוב כאב. :)
יחד עם הפוסט הקודם שלך, זה התהליך שלי לתיקון עצמי -
ללמוד לאט ובתסכול איך ומתי עדיף שאוציא את הזבל.

שיעור שמגעיל אותי לחזור עליו, אבל זה מה יש לי.

קושית​(שולטת) - תודה.
רצוי להוציא את הזבל פעם ביום :)
יודעת שזה לא קל... לי יוצא להוציא פעם במיליון

Syat I Afterwind - אז אם נמשיך את המטפורה, יכול להיות שאת צריכה פח
אשפה מסודר והרגלים טובים יותר. :)

פחי האשפה שלי, על-פי סדר עדיפות, מראשון לאחרון -
מוזיקה, אם היא לבדה יכולה לנטרל את הכעס; לדבר
באופן מפוכח עם מי שיש לי כעס כלפיהם; לקטר באופן
סביר מול אנשים עם שיקול הדעת לאזן אותי; או לקטר
בכל צורה שנוח לי באנונימיות באינטרנט אם אין לי
ברירה אחרת.
ומסכים איתך לחלוטין, לא פחות מפעם ביום. :)

קושית​(שולטת) - יכול להיות.
כנראה שאני בחורה "מלוכלכת" :)
אצלי במקום הראשון זה שקט, דממה
במקום השני מוסיקה
אבל אחלה פתרונות. אאמץ אותם.
תודה

Syat I Afterwind - אצלי, יותר מדי שקט פירושו להקשיב למחשבות שלי,
ואם הן כעוסות אז, לעתים קרובות, הן יחזקו את עצמן.
שזה די באסה. :)
מוזיקה עוזרת לי לנתב את המחשבות מחדש, קודם
עם מוזיקה שאני מזדהה איתה, ואז, בדרך-כלל, עם
מוזיקה איתה אני *רוצה* להזדהות.

בבקשה. :)

צד אחר - השיח שלכם מקסים.

את, מהניסיון שלי - כמה שיותר זמן יעבור בלי להתרוקן, כך תהיה ההתפרצות יותר קיצונית ומבחילה. התפרצויות קטנות בדרך וויל טייק דה אדג' אוויי.
ואתה - המילים שלך מדוייקות ונכונות ונבונות מאד, עשית עם עצמך עבודה מאד יפה :)