הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

נפגשנו במקום פומבי, אתה בין מכרים, אני זרה בקהל.

מצאנו אחת את השני, ואני יושבת לא באור הזרקורים, ואתה שם, על הבמה.

טיזינג - כמה זה גורם לי לחייך ולך לזוז באי נוחות.

ואז כשעוברים ושבים לידנו ומבושיך גאים אצלי ביד;

ואני טורפת, רק קצת;

אני נהנת לראות אותך מתמסר.

בתחינה אתה מבקש שלא אגע יותר ובמבט אתה מתחנן שאמשיך,

ואני מחייכת ולוקחת,

וזה גורם לרעב שלי לבעור.

חכה חכה מה יהיה לך בבית..