הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

תיירת בתל אביב, נכנסת למוזיאון.

כמה מרגשת אומנות, כמה פורטת על נימים.

משחקת בעצבים;

מדליקה את העצב שפורט בנעימות,

מגרה את העצב העצוב,

נוגעת ב- כן ולא בעצב הכואב,

דוחה ומקרבת,

אוטמת ומכניסה פנימה.

בכזו קלות היא חודרת אותי, פשוט פורצת פנימה;

ומשחקת לי בחדרי הלב,בבטן ובעצבים.

אני אוהבת אומנות, גם כשהיא מכאיבה, גם כשהיא מרגשת וגם כשהיא "אדישה".

אבל הכי כשהיא מעירה ומאירה דברים חבויים בי.

אומנות או נמות.