הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

טווה רשת קורים דקים, כמעט בלתי ניראים

וממתינה.

יש מי שנכלא ומשתחרר בעצמו,

יש כאלו שמשחררת,

יש אחרים, שנכנסים, סובבים סביב, משתהים, מביטים בי ועוצרים,

מושכים גם את תשומת לבי.

מסתובבת סביבם,

מותחת עוד קור,

מהדקת חוט אחר;

מתקרבת ומתרחקת.

שנינו בכלא מתוק של מלים.

טורפת.

יש כאלה שטעמם מר,

יש כאלה שמתוק.

אם לא אטעם לא אדע.