הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

התחלתי טעונה, עצבנית, קרה.

מה שאתה רגיל אליו, לא קיבלתָּ.

דרשתי - "אני!"

והבטתָּ, וקיבלתָּ, ונתתָּ, ולא ויתרתָּ,

וחקרתָּ, עד שמצאתָּ

את כל המקומות הניסתרים שבי

ופירקתָּ את המטען, העצבים,

והפשרתָּ את הקור,

והמשכתָּ עוד ועוד,

להעניק לי עוד גל ועוד אחד.

ואחר כך, כשכמעט חזרתי לנשום סדיר,

הם הגיעו,

והשתבללתי לעצמי,

ואתה עטפתָּ אותי בךָ,

וספגתָּ אליךָ את הרעד,

והייתָּ כל כך גאה,

ואני כל כך רגועה.