הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

החום הזה מוציא אותי מדעתי,

החום הזה בוער בעור,

החום הזה דביק,

החום הזה מביא אותי לקצות העצבים כל כך מהר.

בתוך הביצה המבעבעת הזו,

יש מבצר צונן,

שבו אני חוזרת לדעתי,

ומאבדת אותה בשביל דברים טובים.

שבו אני נרגעת,

ונסערת מהתחלה.

שבו אני מצטננת,

ומתחילה לבעור מחדש.