אתה בא, וכבר בדלת מביט לכיוון השולחן, לראות מה הכנתי להיום.
מחבק ומציץ מעבר לכתף על כל מה שהנחתי.
אני מפנה את הפנים שלךָ לשם, עומדת מאחוריךָ וכבר מרגישה את ההתרגשות שלךָ פועמת.
מחייכת לעצמי, מלטפת, נושכת ומורידה לךָ את החולצה.
הגב הזה, כמה אוהבת לחרוץ בו את עצמי.
אתה כבר עוצם עיניים וכל הגוף שלךָ זז למנגינת ציפורניי.
יד נשלחת לקולר, אתה רק שומע את קרקוש השרשרת על השולחן ונמס.
מגיש לי את צווארךָ ברצון ובכניעה.
אני סוגרת אותו עליךָ, אנחת רווחה נשמעת ממךָ.
זהו, אתה שלי עכשיו.
מסובבת אותךָ עם הידיים על השולחן, קרוב קרוב לכל מה שנשאר שם.
אומרת לךָ: "תכין את אברהם, אני מכינה אותךָ בינתיים"
בזמן שאני מלטפת אותךָ, אתה, כמו כלב טוב, מגיש לי אותו,
כל כך רוצה לקבל את מה שרוצה לתת לךָ.
סינרגיה.
האצבעות יוצאות והוא נכנס, מוציא ממךָ את כל האוויר והאגו.
משאיר אותךָ קצר נשימה וכנוע.
אוהבת לראות את הרגע הזה, בו כל הגובה, השרירים, החוזק, הופכים לשלי.
ואני יכולה לנגן איזו מוסיקה שארצה!
ואני מנגנת, ואתה "רוקד" לצלילי המנגינה שלי.
ואתה רוצה, ואתה נהנה,
ואתה נותן מעצמךָ,
ואתה נותן לי מה שאני צריכה.
ואני מלפפת את עצמי סביבךָ, ואתה מתמקם איפה שיכול.
סופג מה שקורה לךָ, מתענג.
כל כך יפה לראות את העונג שלךָ.
ואתה שלי עכשיו, הכי חשוף, רגיש ופגיע.
והדבר היחיד שאני רוצה זה לגרום לךָ להרגיש טוב.
וביד אחת מלטפת ובשנייה שורטת.
ממלמלת מלות נחמה ומנשקת.
מלקקת את העורף ומושכת בקולר.
ואתה נותן לי עוד ועוד ועוד.
מה שאני רוצה, מה שאני צריכה.
ברגע שמפסיקה אתה מתכרבל בתוכי,
מבקש מקלט,
רוצה עוד,
קצר נשימה.
ובסוף, ברגע האחרון, כשהכל משתחרר,
אתה רועד,
ואני מחבקת,
אתה אומר לי: "אני לא יכול להפסיק"
ואני אומרת: "עכשיו אתה יודע מה זה AFTER SHOCKS".
