הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

היום מצאתי את השקט,

כמעט ופיספסתי אותו,

הוא חמקמק.

אחרי שרחצו את כפות רגליי,

אחרי שנגעו בגב וברגליים,

אחרי שנגעו בידיים.

יד אחת על העורף ויד אחת על הכתף.

ופתאום השתתק הכל,

ולכמה שניות היה לי שקט.

ועלו בי דמעות,

דמעות של הקלה.

הרגע חלף.

השקט מהדהד.

זיכרון שמרגיע אותי.

היום היה יום טוב.