הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

כשטוב לי ונעים אני נכנעת.

משחררת,

עוצמת עיניים,

ורוקדת לצלילי המגע שלךָ.

והידיים שלךָ מנגנות עלי,

מפיקות ממני גרגור מפונק.

זו כניעה מרצון,

זו כניעה בלי מלחמה,

זו כניעה שגורמת לךָ להתמסר אלי יותר מכל דבר אחר.

זו כניעה מתוקה.

לשנינו.