לפני 7 שנים. 4 במאי 2016 בשעה 19:22
ערב יום זיכרון. דממה בחוץ, דממה בבית.
יושבת מולךָ ומביטה.
אתה מיישיר מבט. חייל אמיץ שכמותךָ.
ריח עשן.
של הסיגריות שלנו או מִשָּׁם?
השתיקה, הדממה, המבט, העשן, חודרים את אפוד המגן שלךָ.
אתה נוזל לרצפה.
ודממת המוות ביננו, זו הדממה שהייתה שָּׁם?
אתה נכנע, לא כמו שָּׁם, אחרי קרב.
פשוט שוכב פרוס ידיים, בעיניים עצומות, ומקריב את עצמךָ לטובת הפרט, לא לטובת הכלל.
אתה מקבל את הכאב באהבה.
אני עוברת חלק חלק, סימן סימן, צלקת צלקת.
פעם רפרוף, פעם נעיצה.
אתה פה או עברת לְשָׁם?
הידיים על הצוואר מתהדקות.
אין לךָ אוויר.
אתה משחרר, פוקח עיניים אבודות ודמעה אחת מנצנצת.
אתה פה או שָּׁם?
אתה מתפקס ומביט בי וחצי חיוך עולה על פניךָ.
אני משחררת,
את הידיים,
את הגוף.
והדמעות שלי, עליךָ או עליהם?
והחיבוק ביננו מחזק,
והדמעות מתערבבות,
והדממה ביננו...
משחררת.