הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

אתה יורד מתחת לרדאר.

אני מכירה אותךָ כבר.

אתה שם, מלקק פצעים, מתבוסס בעצמךָ.

אני יודעת שאתה צריך כמה ימים של שקט.

אין ביננו סודות,

אני אדע הכל,

אתה תדע הכל.

השבוע נעלמת.

נאלמת.

שמרת סוד.

לא להרבה זמן... הוא נפלט לךָ.

ואני כועסת עליךָ שלא סיפרת לי, "שלא תדאגי".

ואני דואגת לךָ,

ואני לא מרשה לךָ ככה!

וכשתהייה בריא, כשיפסיק לכאוב לךָ...

חכה חכה מה יהיה לךָ בבית!