אז הכל היה בגדול, עכשיו הכל במידה הנכונה.
אז הייתה אורקסטרה, עכשיו זה ארבעה מיתרים או א-קפלה.
אז זה היה לשחות או לטבוע, עכשיו זה לצלול ולצוף.
אז היה הכל או כלום, עכשיו אפשר גם חלק.
אז ידעתי הכל, עכשיו יודעת שלא יודעת כלום.
אז גיששתי באפלה, עכשיו פעם באור, פעם בחושך ופעם בין הצללים.
אז הכל היה בזיגזג, עכשיו הכל בגלים.
אז הכל היה עם הראש בקיר, עכשיו הראש על הכר.
אז לא הבנתי מה זה, עכשיו יודעת סודות, גם של מאחורי הקלעים.
אז הבכי היה רועש, עכשיו דמעות יורדות בשקט.
אז הייתה התפרצות אחת, עכשיו יש גם אפטר שוקס.
אז הייתי מובלת, עכשיו מובילה.
אז הייתי קטנה, עכשיו גדולה.
אז פחדתי, עכשיו פוחדת פחות.
אז היו צרות קטנות, עכשיו גדולות.
אז היה "קח", עכשיו "קח ותן"
אז לא הייתי בטוחה מי ומה אני, עכשיו אני אני, ואני משתנה כל הזמן.
אז הניצחון היה היעד, עכשיו הניצחון הוא בדרך.
אז הייתי חייבת להיות שם כדי להיות, עכשיו יודעת שכדי להיות לא צריך את ה-שם.
אז הייתי ילדה שחשבה שהיא אישה, עכשיו אני אישה שרוצה לפעמים לחזור להיות ילדה.
אז הייתי X, עכשיו אני Y+X.
זה יותר מאז.
זה אחרת מאז.
בלי מי שהייתי אז, לא הייתי אני
של העכשיו.
