הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

קולות,

נהמות,

יללות,

אנחות.

בלי מלים, פשוט הברות.

קולות שיצאו ממךָ, כשאני נכנסתי.

קולות שאתה מייצר עכשיו,

חיתוך,

ערבוב,

בישול.

מגרים אותי.

כל החושים שלי מחודדים.

בא לי לטרוף.

רעבה לטעום.

את מה שאתה מבשל.

ואותךָ.