הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

דיברנו שיחה מעושנת על החיים.

סיפרתי לךָ את קורותיי מהפעם האחרונה שנפגשנו.

דרום תל אביב משתתקת ואנחנו מדברים.

אתה לרוב שותק, מביט בי, מקשיב.

ואני מספרת לךָ על החודשים האחרונים.

על הרע לתפארת.

על הטוב הנורא.

לפעמים יש שתיקה ואנחנו "רק" מביטים.

ואני מספרת על איך אני משתנה, איך גדלה ומתפתחת.

והמבט שלךָ חודר אותי.

יודעת מה אתה רוצה.

מחייכת.

מספרת לךָ איך לאט לאט נפתחת למחשבה.

איך כנראה, בסופו של דבר, אסכים להיות תחת מבטךָ החוקר.

איך אביט בךָ, מביט בי, יוצר "אותי" דרך הפריזמה שלךָ.

לא רחוק היום.

מבטיחה.

איך אתה רואה אותי?