לפני 7 שנים. 27 באוגוסט 2016 בשעה 20:32
אתה ואני כתובים בכתיבה תָּמַהּ.
אתה ואני קראנו אותנו קריאה תָּמַהּ.
בכתב החרטומים שאתה גיליתי את הפרא,
את האדם, את הרגש.
בלי קול ידעתָ מה להיות.
בלי מלים הבנתָ את מה שאני צריכה.
בעיניים עצומות קראתָ את כתב הברייל שאני.
בליטות, שקעים, רִיק,
מלה ורווח ועוד מלה.
והרכבתָ ממני משפט שלם.
בשקט הזה ביננו קראתָ אותי,
וקרעתָ ממני את מה שצריך היה לצאת.
ועכשיו יש לי כוח להמשיך,
לפחות עוד 94 יום.