הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

עכשיו אנחנו יחד.

הגעגוע הרעיב אותנו.

עכשיו התיאבון נפתח.

הקירבה ממלאת את הבטן.

מנות גדולות של מגע.

מנות קטנות של נחמה.

ליטופים רכים של עונג.

ליקוקים עדינים של ריגוש.

ואני רעבה.

וכשהוא מבין כמה אני זקוקה לזה.

הוא מרגיש את הרעד.

הוא מתמסר לקצות האצבעות שלי.

הלשון שלי נעלמת.

מגע עדין של השיניים שלי תופס את מקומה.

והוא מוכן לקבל, את האמסטף שבי.

ואני אף פעם לא שבעה ממנו.

ותמיד רוצה עוד.