הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

ראשךָ רוכן לעברי, ממתין לליטוף על העורף.

בעיניים עצומות ומאחוריהן תחינה,

אתה ממתין,

שאגע.

ציפורניים על הגוף.

כולךָ חיל ורעדה.

אומר: "שלך".

חיכיתי למלה הזו.

אני מושכת אותךָ אלי.

אל המקום שאני רוצה לקבל.

ואתה לתת.

ואחרי שאני מחוייכת,

ואתה כולךָ רגיש,

במחי רפרוף אחד,

אתה מתפרק.

ושנינו מחייכים.