הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

אתה יושב על הספה.

אני על הרצפה, לרגליךָ.

אתה לבוש.

אני עירומה.

זה רק עיניין של זמן עד שתעצום עיניים ותיתן לי לעשות כרצוני.

לאט לאט הבגדים מוסרים.

לאט לאט אתה נוזל, לידי, כמה שיותר קרוב.

והעירום שלךָ.

הוא הקנבס שלי.

חורטת קוים בציפורן.

מציירת כתמים בכף היד.

עיגולים ואליפסות עם השיניים.

שומעת אותךָ סובל,

כל כך נהנה.

מביטה בךָ בקנבס.

ומתענגת.