בסוכות נהוג לקרוא את מגילת קהלת.
אז קראתי.
שוב.
ויש ביאורים והסברים כה רבים לכל מלה, ניקוד, מטאפורה שנכתבה בתנ"ך כולו.
אבל לפעמים, הפשט אומר כל כך הרבה, ששווה לקרוא אותו "פשוט" כך.
לפעמים הוא מעלה חיוך ולפעמים נותן פילוסופית חיים שלמה.
אז אני רק אניח את זה כאן:
"וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת, אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ, אֲסוּרִים יָדֶיהָ, טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ."
(קהלת, ז, כ"ו)
"כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת - בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה. שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה, וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר, וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן, כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם. כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה, וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח, כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם."
(קהלת, ט, י-י"ב)
