לפני 5 שנים. 22 במרץ 2019 בשעה 9:16
אתה מגיע וישר נוגע.
מלטף.
מספק.
אין צורך במלים.
האצבעות מדברות עם הנשימה.
הלשון משוחחת עם העור.
שיחה צפופה.
ואתה שותה בשקיקה את כל "המלים" שאני מוציאה.
אחרי שהסערה שבי נרגעת.
אתה מבקש כל כך יפה את כף הרגל שלי.
ואומר כל כך יפה תודה אחרי.
אחרי הכל, שוכבים במיטה ומדברים.
ואתה לא מבין איך אנשים, בלי מסכות, הולכים למועדון ועושים דברים כשכולם רואים.
דברים שאתה עושה רק איתי.
"אני לא כזה", אתה אומר.
שוב.
ואני מחייכת.
"אתה בכלל לא כזה".
"אני כזו".
וחושבת, IT TAKES TWO TO TANGO.
בסוף אתה תבין את זה.
