לפני 8 שנים. 1 במרץ 2016 בשעה 21:23
ככל שהקשר האדנותי ברור יותר לכותב כך יש יותר פוסטים לגנוז.
ככל שיש יותר פוסטים לגנוז כך הקשר האדנותי עמום יותר לקורא.
אוהבת
שפחה מורכבת© כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני,
זכויות יוצרים והפצה וכל קנין אחר. כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך,
לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 8 שנים. 1 במרץ 2016 בשעה 16:47
יותר מחצי שנה חלפה מאז שהחום בקע מכף ידי.
הילינג, בעלומי למדתי להפעילו ובנישואי נעלם ממני.
אחר-כך הבהב, מדי פעם ניצת, תמיד באופן ספונטני מיד.
כעת איני חשה דבר, זה כמו אפס.
לידו על המיטה, שוכב על בטנו, גבו הדואב לפני.
איני מרגישה את החום לכן מעסה, עושה כמיטב יכולתי.
נוגעת בעדינות באצבעות מרגישות ומגששות
בעקבות מה שמסתתר באפלה מתחת לעור.
אומר יש לך את היכולת להקל, התנועות אינן מתאימות.
תקשיבי לגב.
ככל שהזמן חולף מבינה שנוגעת לשווא. מאד רוצה להקל.
אין לדעת מה הסיכוי שהחום יבוא אבל מהלחיצות דבר לא יצא.
לכן יהא אשר יהא מניחה לכף ידי לרחף, בלי לגעת, קרוב מעל.
איני חשה דבר. רוצה לחוש, עוצמת עיני, מתרכזת, מצפה.
כמו נימים עדינים מכדי שיובחנו בנפרד מתחילה לקלוט.
איני יודעת אם הגב מגיב או שמגיבה לגב, יש תגובה.
האוויר מרגיש פיסי, יותר מאשר עם החום אליו הייתי רגילה.
כה מוחשי שמדי פעם פוקחת עיני לוודא שאיני נוגעת בעור.
זה כמו גב מעל גב. מזהה בוודאות את נקודת הכאב.
התחושה היא שניצב מעליה מוט נוקשה, שונה מהרצף.
מלטפת באהבתי את הקצה, מלטפת ממש.
פעם ראשונה ששולטת בפעולה, מתעקשת איתה שתתגלה.
פעם ראשונה שמרגישה כה ברור את התוואי העוטף.
שנינו כאן ונראה שרק אני מופתעת. איתך זה אחרת.
לפני 8 שנים. 1 במרץ 2016 בשעה 11:27
הבנתי מדוע
עדיין איני רוצה לגמור איתך
כי עדיין אינך רוצה בכך
אינך רוצה שהגומי שלי ייקרע
לראות אותי נופלת לגמרי
בלי נקודות אחיזה
אתה דואג לי
אתה יודע מה מצחיק?
נוהגת לומר שאני
למינגית קמיקזית שורדת
שורדת במובן החיובי החזק
המצחיק הוא שמזמן קפצתי
ואין לי גומי בכלל
לפני 8 שנים. 1 במרץ 2016 בשעה 7:48
מה תעשי אם אומר לך
לחכות בסלון כשאני
בחדרי ביחד עם חברתי?
ארגיש שחשוב לך שאני כאן
מה תעשי אם אומר לך
לעמוד ולהתבונן בפתח החדר?
ארגיש שמגרה אותך שאני כאן
תמיד אמצא את האי
בו אתה אוהב אותי
לפני 8 שנים. 1 במרץ 2016 בשעה 0:46
מי אתה?
לפני 8 שנים. 29 בפברואר 2016 בשעה 17:50
יונה קטנה לבנת כנף
ישבה דומם על הענף
ועיניה חובקות
כי שדמות ירוקות
מסביב לה
ותרצה היונה
לעצום את עינה
בנופו של העץ
נם למעלה
יונה צעירה לבנת כנף
נצבה הכן על הענף
ועיניה בורקות
כי שדרות ארוכות
מצילות לה
ותאמר היונה
לכונן מעונה
בחובו של העץ
שם למעלה
יונה זקנה לבנת כנף
התכרבלה על הענף
ועיניה בודקות
מדרכות שחוקות
הנגלות לה
ותבט היונה
בעירה יגונה
ברומו של העץ
תם למעלה
יונה תמה לבנת כנף
התנערה מעל ענף
וכנפיה מכות
לתקוות רחוקות
השתולות לה
בעוז דמיונה
וכוחות רצונה
לעולם עין הנץ
קם למעלה
לפני 8 שנים. 29 בפברואר 2016 בשעה 4:54
שיער הוא החלק שהכי נתון לעיצובנו האישי בגופנו. במקומות בהם נדרשת משמעת כמנזר וצבא, מקצרים או מכסים אותו.
כאשר יש ציפייה לביטוי עצמי כמו אצל אמנים והיפים מתארך ומקבל טאצ' ייחודי. הוא מחדיר שליטתו גם לשיערי.
מחויבת להסתרק רק במברשות הידיים המלטפות שלו, לפחות פעמיים ביום. לספור כמה שיערות נשרו בסירוק.
לכתוב ולעשות סיכום יומי. לקחת אותן תמיד בתיק. בודק עד השורשים. משוחח על הצביעה ותדירותה, מתכנן ומחליט.
בהתחלה יצאו המון שיערות, חופן סמיך. בבית ספרתי אותן במשך הרבה זמן. עכשיו כמעט לא, אפילו שצבעתי וחפפתי.
בילדותי היה קפיצי מתולתל וקצר, בבגרותי ארוך נחשולי וגלי. מאז שאנו יחד נרגע ונפתח כאדוות רכות.
לופת את כולו בעומדי ומרים במשיכה חזקה. צריכה לקפוץ באוויר כי הראש מחובר לצוואר. נעים לך? כן. שוב...
לפני 8 שנים. 28 בפברואר 2016 בשעה 21:31
שביום ההולדת הבא שלך
תחליפי מתנות עם חברתי
את לה בושם והיא לך אזיקים?
מגיעה לי סטירה
מדוע?
כי צפו בי המילים
משירה של רחל 'אישתו'
"לה טבעת זהב על היד
מברקת שלווה
אך כבלי ברזלי
מוצקים פי שבעה"
מה שצף בך זו הסטירה
לפני 8 שנים. 28 בפברואר 2016 בשעה 17:09
כאשר הייתי על ברכי מולך
ציינת שאני בהיי לא מיני
סיפרתי שהאוויר סביבי סמיך
זרמים חולפים ביננו ועוטפים
אמרת שזה יותר ממה שהעזת לקוות