אוהבת

                                               מקור התמונה

כך קראתי להוא שהייתי נשואה לו.

נשממוש ביקשתי שירקם על חלוק רחצה תכול.

לא ידעתי שאני שפחה ולמה ועד כמה.

רקמתי חלומות על הבד הלא נכון.

אוהבת את הכינוי, לעתים רוצה להשתמש בו.

לא מצליחה בלי לזכור למי נועד במקור.

אולי יש ביטויים שתמיד נשארים אישיים.

בלי מילים

עם הרבה כוונה

מי שצריך לדעת יודע

לפעמים יש כמה הודעות במייל על אותו לייק.

הסיבה היא הקלקה חוזרת על הסמיילי 

כאשר אינו עובר מהר לצהוב. אפשר להימנע מכך,

פשוט להקליק פעם אחת ולהמתין שיתחלף.

אם זה לוקח זמן כדאי לצאת מהבלוג לרגע ולחזור.

עד כה כשעשיתי זאת ראיתי מיד שהקליק עבד 

מי שיכול לעמוד מול עצמו

יכול לעמוד מול כל היתר

חשבתי שאיני חלק משום מקום.

הר, גיא, מצוק, נקיק, אחו, מדבר, מערה, חוף.

אף פעם לא נשארתי, תמיד הלאה עברתי.

היום ישבתי ופתחתי את תרמילי.

הבטתי במזכרות שאספתי.

פתית שלג, רגב תחוח, נתז אבן, חלוק נחל,

גבעול עשב, גרגר חול, נטיף רטוב, צדף.

המקומות בהם השארתי טביעות פסיעות

השאירו בי משהו שמלווה אותי.

איני נפרדת אלא מתחברת.

לוקחת בכל חלק.

טובים השניים במין אחד

מדי פעם רואה שטעויות כתיב נתפסות כסיבה לא להתחיל קשר עם מישהו. נכון שאפשר לקרוא בין השורות.

ניתן לזהות לפי הסגנון מי פחות או יותר עגנון. יחד עם זאת טעויות כתיב בפני עצמן אינן מדד אפקטיבי.

יתכן שהכותב עלה ארצה והעברית אינה שפת אם עבורו. אולי הוא דובר שמונה שפות, אוצר המילים שלו

נשפך החוצה מהצריחים של מגדלי השן ורק התנ"כית מתוסבכית, או גאון דיסלקט שכותב כמקובל אצלו.

אפשר שגדל בסביבה נטולת ספרים ומורים מסבירים. אם הייתי משם והוא מכאן, היה לגיטימי לנפנף אותי?

כל עוד נראה לי שהתשובה היא לא, מעדיפה טעות כתיב על טעות בזיהוי.

אהבה היא מעיין הנצח

כפפות

נרתעת ממגע

מחשש שתפגע

כפפות

כשלא מבחינים

נאכלת מבפנים

ואין מי שירים את הכפפה הזאת

כולם מתפעלים מהדוגמה החיצונית

שמשחקת מושלם בכל המחזות

ודיכאונית

כפפות

בלות ומתכלות

ציפורניים מתגלות

כפפות

כשהן נעלמו

האגרופים הורמו

ואין מי שיוריד את כף היד הזאת

כולם מתפעלים מהעוצמה הרצונית

שמביימת מושלם את כל המחזות

מצליחנית