אוהבת

אם איני יודעת אם זו בדיחה או חידה.

אם משפילה את עצמי עד עפר ונשארת שם.

אם במקום להתמלא שלווה ממך עוטפת אותי חרדה.

אם לתחושתי גם אם הייתי במצב מסכן חיים והייתה לי רק

שיחת טלפון אחת לא הייתי מרימה אותה אליך כדי לא להפריע,

סימן שאתה לא.

כתובת התמונה

אתמול כתבתי עגמומית את הפוסט הקודם, 'ריקה מבלון'.

בטרם פרסמתי הגעתי לביתה של ludraz, האור נדלק והיי חברים!

ChessQueen, בעלה, Chess pawn, ריץ' הארט, aurora1607,

Ultra-Daisy ,Ultra, ידיד וממרחק Gwen התגעגעה.

מסיבת יומולדת בהפתעה עם חיוכים, נשיקות, מתנות, חיבוקים.

צחקנו, איחלנו, פטפטנו, נגסנו, לגמנו, התפלספנו, השתעשענו

והעפנו המון בלונים צבעוניים עליזים ומתגלגלים לכל הכיוונים...

ההסבר למספר על העוגה הוא "שאישה אף פעם

לא מבוגרת מגיל 18 לאלה שאוהבים אותה".

תודה רבה לכל אחד ואחת מקרב לב.

אוהבת אתכם!

צילמה ChessQueen

אוהבת אותו

מלא. מרחף בקצות אצבעותיה

הקטנות. מעלה חיוך על שפתיה וסומק

מתוק בלחייה. אוהבת אותו ריק. מלטפת

זיכרון הרוך. מחבקת חסרונו. שומרת

באגרופה תמיד איתה. לבסוף

מבינה. לעולם לא יהיה.

מעולם לא היה.

פותחת

את

כ

פ

ה

ו

ה

י

א

ר

י

ק

ה

כבוד המלך שלמה, שלומות.           

אלפי שנים חלפו מאז הענקת לנו מילים פלאיות. היום מבקשת לכתוב לך ברשותך אודות "אשת חיל" מילים אחדות.

מייחסים לך את השיר, אם בטעות אנא סלח. המזמור הפך להמנון לאישה הונילית. מפזמים אותו בטרם ניגשים

להסב לשולחן. מי שטרחה בערב שבת שומעת שבחה בשבת. האומנם? פעם אולי, היום כדאי לחשוב.

זה שיר על מחויבותה העמוקה של מי שמספקת מזון, לבוש ומחסה לכולם. בה בעת נמצאת בסוף שרשרת המזון של

הסמכות. לא היא מאשרת את בניה יקיריה, הם אלה המאשרים אותה. שמת לב שבשירך הבנות אינן מצטרפות

להלל לאם? האם זה מכיוון שדעת האישה לא נחשבת? שמחה לספר לך, היום יש מלכות יהודיות שולטות.

גם לגבי "תנו לה מפרי ידיה" התקדמנו. בשעה טובה פרי האישה שייך לה, לא רק לבעלה. נשים מקבלות משכורת.

החשבון בבנק והבית גם על שמן. הן אפילו יורשות. אומנם מחוק המדינה ולא מהחוק שנפוץ בימיך אבל יורשות.

אישה שעובדת ומרוויחה אינה צריכה לבקש רשות שיתנו לה מפרי ידיה, היא יכולה לקטוף אותו בעצמה.

בעבר "ורחוק מפנינים מכרה" נשמע לי מקסים. דמיינתי שרשרת פנינים מפוארת על צווארה של האישה. עד שהבנתי

שההשוואה הזו כואבת וצורבת. דליית פנינים בימים בהם לא היו בלוני חמצן הייתה מלאכה איומה. עבדים הוכרחו

לעסוק בה ורבים מתו במהלכה. עד כמה מסוכנת ומפרכת צריכה להיות מלאכתה של אשת החיל שלך?

לצערי מה שהשיר אשת חיל עושה, אולי יותר בימינו מאשר בימיך, זו אידאליזציה של החלש. מטרתה להשאיר את

הנדכה במצבו הנוכחי. זאת בעזרת מילים מרגיעות שיעשו לו, כאן לה, לפחות תחושה טובה כאילו היא חשובה.

יקבעו אותה מרוצה במקומה. מה שהקדשת לאישה בזמנך, יש וכעת מרחיק לכת מהמקובל אצל השפחה.

שפחות מעטות בוחרות וזוכות בזוגיות בה הן נותנות את כל אשר להן לאדונן. זה יכול לאפשר את רוב מה שאתה מתאר.

כבוד המלך, זו עדיין סיטואציה שונה בה האישה כגוף ריבון מוותרת על ריבונותה. השיר הוא בעצם "שפחת חיל", ואינו

משקף כל אישה ונילית, נשלטת או שפחה. בנוסף גם לגבי השפחה הזו המיוחדת המצב תלוי ברצונה ובהסכמתה.

לכן המלך שלמה במחשבה ובהכנעה של אישה ושפחה, מפילה תחינה ונושאת תפילה. מי ייתן ומי תיתן והשיר המפואר

יישמר ויילמד לזיכרון עולם. בחיים האישיים של הנשים והשפחות, יישקלו אם הוא משקף את משפחתם ומבטא את רצונן.

בבתים בהם התשובה אינה כן, ישירו שירים אחרים שפותחים את מלוא רוחב הלב בפתיחת השולחן.

מלך רם מעלה תודה על הקשבתך לשפחה חרופה.

כורעת לרגליך בתקווה שתיאות שנדבר גם בפעמים הבאות.

שבת שלום

חמקמקות, מסתוריות, בקצף הגלים מתערטלות ומתגלות.

בשירה מלטפת את העזים שבגברים בעבותות מושכות.

בבואם לחדור מחפשים חור מלפנים ואז מגששים מאחור.

האיברים הזקורים יכולים לכל היותר להישרט מקשקשים.

תשוקתן נעולה בבריח זנבן. שמן מסגיר אותן, בתולות ים.          

עדיף חיתוך חד מניסור מתמשך

קצת קשה לראות את זה עלי כי, טוב לא אחמיא לי עכשיו, אבל עמוק בתוכי אני טמבלית.

זו הדרך היחידה להסביר איך אני עומדת בפסגת הר אליה הגעתי עם סלע סיזיפי ואז

משליכה אותו כאילו זה ממש לא מעניין. למה מפלסת את דרכי עם מרפקי חמאה מומסת

ומתפלאת איך זה שאני מחליקה ומבוססת בשלולית. מדוע לעולם איני נלחמת על קשר.

מיד כשנראה לי שמישהו טיפה לא מעוניין דוחפת אותו היישר לזרועות האחרת.

יש אנשים שמסתובבים נשואים בזכות הסידור היעיל הזה. הם דוגמה ללא טמבלים,

שומרים על עצמם ומבססים את מה שיש להם.

יש מעט מאד דברים שחשובים לי בחיים. מתבוננת בעצמי במראה בעיניים ויודעת שלא

מסתתר מאחורי בבואתי אף שלד. חוץ מהילד בגן ששרתי לו "יעקב החצוף עושה לי פרצוף".

לצערי אין לי איך לבקש ממנו סליחה, מה שעשיתי במקרים אחרים. איני ראשונה בסדרי

העדיפויות שלי. עד כה חילצתי אותי ממצבי הרס אחרי שמיציתי את יכולת הסיבולת שלי

או מפני שדאגתי למי שאיתי ובאחריותי. את זאת מנסה לשנות. ביומיום מסתפקת בכלום וחצי.

ממה שבלבי דורשת פרפקט. כמעט תמיד איני מיישרת קו עם העולם ונשארת גולם במעגל.

טמבלית מבחירה, נחושה, מודעת ואוהבת.

מילים הן כדוריות הדם השחורות שלי