אוהבת

כציפור אחוזה בכף יד

אם חזק מדי נחנקת

אם חלש מדי חומקת

אקטימל תות במהדורת מלחמת הכוכבים עכשיו בחנויות.

"חמש סגולות לו לעוף הבודד

האחת שהוא נוסק לגבוהות בפסגות

השנייה שאין הוא זקוק לחברת איש

אפילו לא לבני מינו

השלישית שמקורו מופנה לשחקים

הרביעית שאין לנוצותיו כל צבע ידוע

החמישית ששירתו חרישית חרישית"

.

מנעורי מנסרות בי השורות בעוד כנפי מנסרות באוויר.

היום, הרחק מהפסגות, מתבוננת בבבואתן המטושטשת באגם.

מדי פעם מרימה מקורי השחוק וחובטת בנוצות ובמילים מרופטות.

דבר אחד השתנה באופן מהותי, אני זקוקה לאדוני איתי.

שירו של סאן חואן דה לה קרוז מופיע

בפתח הספר 'סיפורי עוצמה' מאת קרלוס קסטנדה.

צמח בתנאי הישרדות מוותר על חלקים מעצמו.

תחילה נמקים העלים הוותיקים והבשרניים.

אם אין די בכך קמלים העלים הצעירים.

בהדרגה מחוויר הגבעול ומתכופף.

אולם גם בהנמיכו קומתו לעפר

שומר על הקיום שמעבר.

עד הטיפה האחרונה

הניצן שלו נשאר

מלא חיים,

שלם

.

[חג צמח שמח]

לא תמיד לחבק אותי זה להיות איתי

בילדותי

אספתי

דברים

רבים.

 מדבקות, מפיות, 

כרטיסי העולם המופלא ודיסני,

עטיפות מסטיקים, עטיפות שוקולד כסופות,

בקבוקונים, קופסאות גפרורים, אבנים, גוגואים,

צדפים, בולים, גולות, עטים, מחקים, מכתביות. 

עם הזמן התחלתי לצבור את מה שאי-אפשר 

לשים במגירות ישנות עם ציפוי פורמייקה. 

תובנות, מנהגים, תחושות, סמלים, 

משמעויות, חוויות, מנטרות, 

טקסים, עובדות, 

אמונות, 

רעיונות, סיפורים.

מלקטת תמציות של אנשים.

זו סיסמה שהייתה לרשת אופנה.

כך מבקשת להיות אצלך ברשת.

זה היה באחת הפעמים הנדירות בהן יוצאת חיית החושך לשוטט ברחובות מלילה לבוקר.

תיק עם שתייה ונעליים נוחות, זה כל מה שצריך כדי לקחת שלוק אוויר מהשגרה הקיומית.

הפעם חשבתי שהטיילת בחוף חיפה היא מקום מתאים להעברת השעות הקסומות האלה.

מסיבת סטודנטים הסתיימה בערך באחת וחצי והסתבר שכמעט לא נשארים שם אנשים.

רוח קרה נשבה. הסתתרתי מפניה מאחורי מחיצת בד ניידת שנותרה מהאירוע בסביבה.

אישה שנראתה צעירה לגילה ניגשה אלי. גובהה ממוצע, מבנה גופה מלא, שיערה חלק.

חשבה שאני הומלסית. הציעה בנדיבות שאבוא לדירתה כדי שאוכל לישון במקום בטוח.

הסברתי, החלפנו כמה מילים והתמקמה לצדי. פטפטנו על הא ועל דא עד שסיפרה.

מלכת סאדו בתשלום, זו הפרנסה שלה. כך היא מצליחה לגדל כאם חד-הורית את בנה.

עלתה מרוסיה ארצה, המבטא צלצל בקולה. עדיין נאבקה כחדשה-וותיקה על מקומה.

אמרה וחזרה והדגישה שאינה מקיימת עם לקוחותיה מגע מיני מלא, שאינה זונה.

נגע ללבי עד כמה היה חשוב לה מה דעתה של מי שאינה מכירה על הגדרת עיסוקה.

תיארה איך נאלצה למצוא עבודה ללא תמיכה. כיצד הסתירה מבנה את המקצוע שלה.

עד שיום אחד פשטו שוטרים על ביתם וסיפרו לו יותר אודות אמו האהובה והמסורה.

כמה קשה היה לראות אותה מדברת על השינוי ביחסו של יקירה. כמה שהיא בכתה.

רואה עכשיו מול עיני איך ישבה לידי. האישה שמוכרת מגע בתשלום לאנשים כה רבים.

האישה שכל מה שרצתה היה שרק אראה את דמעותיה ואחוש את כאבה בלי שאגע בה.

איני זוכרת את המילים שאמרתי, רק את טון הדיבור הרך והמלטף בו עטפתי אותה.

עד שנרגעה ושוחחנו וצחקנו על כל מיני דברים. לבסוף קמה ללכת, הבטתי בהתרחקה.

מלכה בשמלה ועקבים שפרקה מהלב לרגע, צעדה להמשך העול שהיא סוחבת בחיים.

אפילו עם אותה פעולה, הכוונה מבדילה

כמה אימהות יש לעם-ישראל? מקובל לומר ארבע – שרה, רבקה, רחל ולאה.

שרה ילדה את יצחק, רבקה את יעקב, רחל שני ראשי שבטים ולאה ששה.

מדוע אין מזכירים את אימהות ארבעת השבטים הנוספים שלנו, היכן הן?

בלהה וזלפה היו שפחות רחל ולאה. שתיהן נמסרו ליעקב בזכותן והרו לו.

מרחם כל אחת מהן נולדו שני שבטים ובכל-זאת לא נהוג לספור אותן במקורות.

כנראה מכיוון שמעמדה של שפחה נמוך משל אישה נשואה, זה מקומם לראות.

מילא אם הביטוי היה ארבעת הנשים. עדיין צורם מכיוון שהשפחות משויכות.

אבל הדיון פה הוא על אימהות, על הקשר בין האם לילד, לא בין האישה לגבר.

קשר הורות משפחתי ברור ואינו תלוי בקשר בעלות זוגי, אלה מישורים אחרים.

לכן מזה שנים אני נותנת את הכבוד הראוי ומשתמשת בביטוי – ששת האימהות.

לימים ראיתי בתפילה בבית-כנסת רפורמי שהרב אמר את שמות בלהה וזלפה

בעל-פה בכל מקום בו הוזכרו האימהות בסידור. הלוואי והתיקון ייפוץ וישתרש.

בראשית ל"ה כ"ב-כ"ו:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר. כג בְּנֵי לֵאָה, בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן; וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה,

וְיִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן. כד בְּנֵי רָחֵל, יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. כה וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל, דָּן וְנַפְתָּלִי. 

כו וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה, גָּד וְאָשֵׁר; אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר יֻלַּד-לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם".

שבת שלום