אוהבת

כאשר מכסים את העיניים אפשר להתחיל לראות

שוכבת בעיניים עצומות

משהו צונן חודר אלי

כפית לערבוב משקאות

בכוסות קריסטל גבוהות

בוחשת בחור הצר והנצמד

מסמן להרטיב ונוזלת

מעלה ומכניס מיצים לפי

בולעת שוב ושוב

אחריה אצבעותיך

מפשקות ופוערות

נלחצת בכאב 

מייבבת ומתכווצת

נעלם

מפרכסת

אבחה ואיברך בתוכי

כמה חיכיתי

לופתת חזק ובקצב

בשיא משהה ומצווה

לעצור ולאצור  

נוגח ופולח וקודח

צלילים בלי מילים

רגעים של נצח

רצונך מורה לגמור

מתהדקת בכל כוחי        

מצייתת ברטט

מתנשמת

מנוערת וסוערת

לך זה סיבוב קליל

כסחרור יין בכוס

אנין וזמין

ורגיל

[ציפייה בחבית]

זו נקודת המפגש האהובה עלי לדייט, מתאימה לקשר.

הרגע הזה

במקלחת של השכנה

כי הדוד לפני תיקון

המים זורמים

הסבון הנוזלי עלי

וסכין הגילוח לא פה!

כמה יפים השברים הקטנים

של התקוות המנופצות

לא כאור המסנוור של ההצלחות

או האופל הקובר של האכזבות

את הססגוניים שבהם

שמים בקליידוסקופ

וזה מקסים

שאם קצת מזיזים

התבניות מתגבשות

ורואים את היעדים הבאים

כתובת התמונה: http://night.discutland.net/

בזכות הגבירה אשת לפידות n והאציל Xbani

עולה הגופן בבלוג מגודל 10 למידה 12,

למעט אם יתאים למילים שכתובות כציור.

כך יהיה נוח יותר לקרוא כאן.

קשה לי להיפרד מהגודל הקודם.

יש בי חיבה מיוחדת לצנועים והנחבאים.

היה שלום גופן קטן, שמור על עצמך.

גופן חדש ברוך בואך לבלוג. תכיר, זה מעונך.

לעתים הוא בית חם, מוטל זול, ארמון, מלונה,

ערימת תבן, מרתף כלא, רפסודה רעועה,

ספסל נטוש או שק שינה זוגי ליד המדורה.

אתה יוצר אותו, כולו שלך.

הייתי אהובה בלב ולא רצויה ביומיום.

הייתי רצויה ביומיום ולא אהובה בלב.

מגדילה את ההימור, הכל או לא כלום.

הייתי בוחרת אדווה או יערה.

אוהבת להיעלם כקצף הגלים

וללכת לאיבוד בלי שבילים.

מתבונן בפטיש שבידי. מתכווץ למשמע החבטה הצורמת המנפצת עוגייה לפירורים נמלטים.

עורך החשוף מצטמרר באוויר החדר החמים. שוכב על בטנך, פניך בכרית, עוצם את עיניך.

עשרה גרגרים זעירים, אחד על כל צד אחורי של אצבעות רגליך. מגרים כחספוס נייר זכוכית.

מרטיבה את כרית אצבעך בלשוני החמה. עולה וממשיכה את התנועה עם הפירור הדבק בה.

המתיקות פושה ברגלך אט אט, נמס ונעלם. אינך מניע שריר לבל ייפלו, תשעה עוד לפניך.

חלקיקים קטנים מפלסים דרכם על עכוזך תחת כפות ידי המעסות אותם סביב סביב ופנימה.

מפרידה בין ההרים הצמודים. מניחה להם לגלוש לתחתית העמק הצר ולהתקבץ כתלולית.

מעבירה קצה ציפורני לאורך החריץ. גוררת במשעולך הלוך ושוב. זה כל מה שאתה מרגיש.

נעצרת בקצה הפתח. מחדירה פירור ומחפשת אחריו בלשוני. הפירור הבא מוטמן עמוק יותר.

חורך מתכווץ בעונג על ליקוקי. הודפת דפנותיך וחודרת. שולה ממעמקיך ומטריפה חושיך.

הופכת אותך על גבך. מביט בי בעיניים שקטות ומצועפות. נשימותיך רכות ושפתיך רפות.

גביש בצק אפוי מפריד בין בסיס הזין שלך לאצבעי. מגלגלת אותו מעלה, נוקשה, תובעני.

איברך מתיישר לפי הקו שלו. עושה את המסלול פעם ועוד פעם עד שהנתיב בטוח ומתוח.

שמה על החור פירור קטן. כדי שיישאר עד שאמצוץ משם על העמוד להיות באיזון מושלם.

מצליח. מגיע לך פרס, פירור נוסף. שוב מצליח. לבסוף אינך מצליח לעצור את השטף עוד.

[מעשה שיהיה]