זה לא היה קל או פשוט להתרגל לסשנים של המאסטר שלי.
בכלום הזמן בו אני בעולם הבדסמ, השולטים שפגשתי תמיד עשו
הדרגה בסשן והחיה שבי התעוררה ויצאה עד שפרצה בלהט.
בהתחלה רק נהמה, אחר-כך חשתי אותה ערטילאית בתוכי.
שרטה בציפורניה ועלתה ביומיום מתחת לעורי עד פני השטח.
האדונים ערכו סשנים שהקימו אותה מרבצה צעד צעד לתאוצה.
אני עם Dominanti, המאסטר שלי שחי בדסמ עשרות שנים.
החיה שבו היא חלק אינטגראלי ממנו, מזנקת בהינד עפעף.
הסשנים איתו הם בום סשן, מאפס למאתיים קמ"ש ברגע.
לעתים העיר אותי בלילה מאמצע החלום לאמצע הסשן.
החיה שבי לא הספיקה לצאת, הגוף לא ידע להיערך.
הכאב שהגיע לפני שהגעתי למודול ספיגה כאב הרבה יותר.
בכיתי. בכית מכל הלב היה אומר. כמה בכיתי.
דיברנו. ביקשתי שימשיך לאלף אותי ללא התרעה מוקדמת.
די לי בכך שכאשר אנו יוצאים לצעידות משותפות,
הצעדים היותר מהירים שלי מאטים את הצעדים הדוהרים שלו.
מוטב שהחיה שבי תתאים את עצמה לדרישות שלו ולא להיפך.
הלילה זה הצליח. Dominanti העיר אותי משנתי לבום סשן.
ואיזה סשן. שעתיים וחצי נטו של גוף שעושה כרצונו בגוף.
לא היו אביזרים, לא שוט, מצבטים, אזיקים, אפילו לא נשיכות.
ידיים מכאיבות ומלטפות, עיניים חדות וטורפות, זין פולשני.
סערת מגע שסחפה אותי הרחק מהחוף שלי ללב הים שלו.
השליטה הפנומנאלית שבו והיכולות המדיטטיביות שבי
הבזיקו במקביל ברעם מתגלגל ובמפגש ברק מחשמל.
כבר הייתי בסאב-ספייס ובאקסטזה אבל זה היה מוטרף.
זוכרת רק איך אמרתי שוב ושוב, אני מרחפת.
איך התנועות והקולות שלי נכנסו לזרימה מסוחררת.
פעמיים גמר בתחת שלי, שהוצף בזרע כשהוצפתי באדוני.
ביקשתי להישאר מלאה איתו ובתחושה הפנימית והמענגת.
בזרועותיו החסונות נרדמתי, משויכת, אוהבת, מאושרת.
בבוקר בשירותים גיליתי להפתעתי שדיממתי.
על הסדין היה כתם דם בגודל כף יד שעבר ציפה והגיע למזרן.
מסתבר שהתעופפתי בכזה היי אופורי שלא חשתי בפצע בכוס.
חיטא עם פולידין בעדינות ויסודיות. את מדהימה אותי
אמר המאסטר שהיה עם כל מיני נשים. נמסתי.
בכל זאת הגעתי למרות הכל. בום סשן.