ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אוהבת

שפחה מורכבת

© כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני,
זכויות יוצרים והפצה וכל קנין אחר. כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך,
לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 9 שנים. 14 באוגוסט 2015 בשעה 14:32

עדיפה בדידות מתמדת על ציפייה אינסופית.

לפני 9 שנים. 13 באוגוסט 2015 בשעה 17:08

אספן הנשמות

יוצא לצוד

מסתיר רצונותיו

כאפלולית

מתחת

מקשי המקלדת

 

יש לו חוש

ריח לחולשות

תמימות

חיפוש

מסעירים

את דמו

 

מקיף קורבנותיו

בקורי מילים

מתאימות

מחממות

נעימות

מרדימות

 

פוגש ולוקח

גם את הגוף

גם את הלב

לוגמם במלואם

מענה

נהנה

 

אחרי שהטרף

מגיר תאווה

משותק אהבה

הוא יודע

הכיבוש הושלם

נעלם

לפני 9 שנים. 7 בדצמבר 2014 בשעה 22:27

שפחה: אני יכולה להיות קשורה בלי חבל.

אדון: אני יכול לעצור את הנשימה בלי לחנוק.

לפני 9 שנים. 28 בנובמבר 2014 בשעה 22:13

מעולם לא הצטערתי על מה שעשיתי בלב שלם.

אפילו שכאבתי, נצרבתי, סורבתי, התאכזבתי,

מעולם לא הצטערתי על מה שעשיתי בלב שלם.

לפני 10 שנים. 25 בנובמבר 2014 בשעה 15:57

פעם שאלת

כיצד אנהג אם ניפרד.

האם אגזור עלי תקופת אבל

כי ככה מקובל באהבה,        

או שאגזור את הרצועה.

עניתי שבעבר כך הגבתי,

הכאב הצמית אותי לאדמה.

מאז שאני שפחה השתניתי,

היום אני אישה חיה.

 

לקח לי זמן להגיע לכך.

תחילה היה עלי להיכנס

לדרך ללא מוצא

שהוציאה את הלוחמת שבי.

בעקבותיה הגיחה השפחה.

מי שעומדת על דעתה

ועל רגליה האחוריות,

יכולה לכרוע כרצונה.

 

בתהליך ובאבחה

תקופה של יחד נחתכה.

כעת המציאות שואלת

לאן פנייך אישה חיה?

 

מתבוננת בלילה.

כוכבים משתקפים בעיני.

ריח דמי בנחירי.

מלקקת את פצעי.

מחבקת את היגון

מתחת לפרווה.

האופל לוחש לי.

כף ידו הרחומה

מגינה על גחלת

עששית לבבי

מהרוח הקרה. 

מזנקת לאי-שם.

כפותי הרכות

בוטשות ברגבים,

מתעלמות מאבנים.

ענפים שורטים את גבי,

מודה על ליטופם.

 

דלתות נסגרות,

דרכים נפתחות.

נשים בוכות,

חיות ממשיכות.

לפני 10 שנים. 24 בנובמבר 2014 בשעה 7:43

מאסטר,

גשם בחוץ ובא לי גשם מבפנים...

הרוחות כאן היו עזות.

הלילה נשבר חלק מהעץ מול חלוני.

גם אני רוצה להישבר תחתיך.

להיסדק, להתפזר, להימעך

בעודך מצליף בי כסופה

וכובש אותי.

כבר כבשת.

ממתינה לך, למבט הלופת אותי

עוד בטרם ידיך לופתות את גופי.

אוהבת,

שפחתך

לפני 10 שנים. 23 באוקטובר 2014 בשעה 5:10

סוף סוף מצאתי הגדרה, מילה, שהיא אני.

כדרכי היא אינה רק מה שלימדו שיש

אלא מה שלמדתי להרכיב בעצמי.

שפחברה. נעים להכיר, אותי.

לפני 10 שנים. 22 באוקטובר 2014 בשעה 18:32

 

עיני עייפות ובכל-זאת עצם המחשבה עליך

מעלה בהן זיק שמח וחיוך על שפתותי

הכמהות לנשק ולמצוץ אותך בשקיקה.

הפטמות שלי חשות את עקצוץ החשמל

החולף בהן מעצם העברת ידך לידן,

אפילו בטרם תיגע בן, מנוכחותך.

אוהבת כשאתה נצמד אלי מאחור,

גבי חש את חזך ובטנך, רגליך וידיך

ואת הזין המפואר שמתחכך בי

בעוצמה הולכת וגדלה עד שחודר אלי.

אוחחח כמה עונג בבת-אחת!

 

מסירה את תחתוני הסקסיים.

 

מעבירה את אצבעי על לשוני

ומחדירה אותה בין רגלי.

הדגדגן שלי מגיב לתנועות

הלוך ושוב הלוך ושוב

המעבירות בי זרמים מפנים.

מדמיינת שזו האצבע שלך אדוני

המאלצת אותי להרטיב כרצונך

ולחוש מבפנים את העוצמה

ההולכת ועולה, הולכת וגדלה.

  

מקלידה ומתחרמנת,

שתי פעולות שמשתלבות לראשונה

בזכות הרצון להיות איתך.

זה רק נראה שאתה שם ואני כאן.

בעצם שנינו כאן ועכשיו.

על אותה מיטה, באותו חלל

המתמלא בריחות הגוף המתגברים שלנו.

אוחחח רוצה להיות איתך.

 

הדגדגן מכווץ אותי ועפעפי מתרפים.

מקלידה בקצב יותר ויותר איטי.

תיכף לא אוכל יותר, אולי כן,

רוצה לגמור תוך כדי כתיבה לך.

רוצה להיות שלך גם ברגע הזה.

לא לאונן לבד אלא להיות כפופה

למחשבה עליך ולהתמסר.

 

מתמקדת, רואה את פניך מול פני.

אל יווני, שריריך כמבטך, יציבים.

אתה מתבונן לתוך עיני, לתוך נשמתי,

יודע שכולי שלך, כמהה למגעך.

 

אההה... זה עולה בי.

זה מתחזק, זה נבנה, אדוני.

מאסטר.

הזין שלך בתוכי ואתה דוהר עלי.

כמה כוח יש לך אדוני!

נאבקת ברצון לעצום את עיני

כדי להמשיך להקליד.

וואו

זה מגיע, זה באאאא

לא עוצמת

יש בתוכי נהמה שותקת

שאגה אילמת.

 

אתה יודע מה עובר עלי

אתה מכיר אותי

אתה אוהב אותי

אתה מטריף אותי

אתה מרגש אותי

אתה משפיט אותי

אתה מרומם אותי

אתה מגמיר אותי

 

מאוננת ליד המקלדת

אצבע ימין על האותיות

אצבע שמאל בכוס

והמחשבות איתך

 

אדוני אתה קורא לי

הזין שלך פוקד עלי

ואני באה

חם לי

מכאיבה לי

מדמיינת שאתה מכאיב

יש הפסקות בהקלדות

רותחת בדגדגן

לוהטת בתוכי

פתוחה לרווחה

 

גוש מתגבש

כמו גולה מוחשית

שגדלה וגדלה

כדור פינג פונג

כדור טניס של תשוקה

שקורע אותי מבפנים

כשאתה עודר בי

מכוש

פטיש

יתד

 

אהההה

איזה קצב

מהיר

נושם

גומר

גומרת

פורקן

מפורקת

מורכבת

אוהבת

אותך

 

 

לפני 10 שנים. 19 באוקטובר 2014 בשעה 21:49

 

היה לי חשוב להשקיע. הרי השולט בי עובד בסשן גם כאשר אני מרגישה חלק מהמזרן. ביקשתי להביע את הערכתי לפועלו.

לקראת החג בשבוע שעבר תכננתי לסשן הצפוי פתיחה חגיגית. חשבתי, תיאמתי, ליקטתי והגעתי עם שקית מוכנה.

 

האביזרים

1. מרית סיליקון אדומה, חלקה, עמידה וגמישה. פשוט יפהפייה עם ידית אדומה שקופה. מוגשת בצלופן שקוף הכרוך בפרח סרטים לבן.

2. מיכל שקוף מאורך של ריבועי שוקולד אייסקופנט. כל אחד וטעמו המיוחד עטוף בנייר כסף בצבע נפרד.

3. שרשרת בגוון זהב המגיעה עם חרוזי אותיות ומאפשרת לאיית עליה מה שרוצים. כתבתי: שמו האמתי-BELONG-TO.

הוספתי ביוזמתי חרוזים מתאימים כדי להבדיל בין המילים.

4. עשרות ציטוטים על אהבה עם נגיעות שליטה. כל ציטוט הודפס בגווני אדום-שחור על חצי דף לבן. זאת בתוספת אייקון בדסמי

גרפי של שולט מחויט, עומד ומחזיק ברצועה שפחה כורעת עירומה.

 

הארגון

ביקשתי רשות לסגור את החדר לפני הסשן למספר דקות עד שאקרא כשיהיה מוכן. עמעמתי את האורות. פיניתי את המיטה

משמיכות והשארתי סדין וכריות. ישבתי באמצע והנחתי את הציטוטים על כל שטח הסדין והכריות סביבי.

שכבתי בנטורל במרכז המיטה, על הגב ברגליים צמודות. המרית שרועה על מעלה ירכי. מארז השוקולד נשען לאורכו בין שדי.

השרשרת לצווארי. האדום, השחור, הלבן, הזהב, הכל השתלב כל-כך יפה. קראתי לאדוני. השתדלתי אך לא יכולתי שלא לחייך.

 

התגובה

זה היה מרגש. אדוני קרא בקול כל ציטוט וציטוט. אגד אותם יחדיו והניחם למשמרת. אמד את המרית בידו החסונה. בחן את השרשרת.

זיכה אותי בהבאת קוביות שוקולד נימוחות לפיו והקפיד שאטעם גם אני. כל פריט ופריט נבדק עם בירור מקיף כיצד חשבתי, מצאתי וארגנתי.

 

ואז אמר, איך אפשר להרביץ לך אחרי כזה דבר?

המרית חיכתה למחר...

לפני 10 שנים. 6 בספטמבר 2014 בשעה 18:17

בסופרמרקט, בבנק, באוטובוס, ברחוב,

הפנתרה שבי מתבוננת ביצורים סביב.

מנסה לזהות,

איזה חיות הם יכולים להיות?

חולפים לידי עם פנים של חולדה,

תן, סוס, נמר, כלב, קוף, ג'ירף.

גב זקוף או כפוף.

מבט חודר או מושפל.

צעד קל, כבד או מרושל.

יש מי שצנוע ככנוע,

מתבלט כשולט

ויתכן שיתברר כאחר.

ג'ונגל פראי במצעד אנושי, חרישי.

באמת יש בהם חיה רדומה?

כולם כאלה ואינם יודעים?

כמוני לפני שהבנתי,

או אולי מתחבאים.

לפנינו, מאחורינו ומצדדינו

בני מיננו.