אוהבת

לא בזכות התעלות הצרות חובקות הזין שלך

לא בשל הלשון המשתוקקת המרטיטה נקביך

לא העור הנצבע כבד ציור בהינף מכחול שוטך

הרטיבות הגומרת וגומרת וזועקת אותי אליך

ההבזקים מהליקוק המחשמל בכפות רגליך

השדיים הרכים המתייסרים בהנאה מידיך

הפה המקבל בשלמות עוטפת את זרמיך

הליטוף הרגיש והאוהב המאזן את כוחותיך

הזחילה המתפלשת בצלך והכריעה למרגלותיך

רוצה שתהיה איתי

כי אתה רוצה אותי

רחובית, ממורטטת פרווה, כלבלבה.

מכירה כבר את הטיפוסים סביבה.

המלטף בחיבה ובעדינות ועוזב.

המתקרב כדי לבעוט היטב.

המתרחק מחשש שידבק.

המנסה לפתות אותה עם עצם,

או סעודה דשנה בסלון ליד האח.

יודעת שזה לא אומר שהיא בת בית.

מעדיפה לחזור החוצה וללקט שאריות

מלהסתפק ביחס השמור ליצורה כמותה.

לא נולדה על המדרכה לרגלי האנשים.

עם הזמן הבינה את מקומה, למטה.

לו רק חשבה קצת יותר על עצמה.

מסרה את מה שניתן לאבי הגור

שלעס, בלע והפקירם לנפשם.           

מחממת את גורה המתרפק

טוב יותר מכפי שזכתה בחייה.

מסתירה דמעותיה ומחייכת אליו.

שמחה שאת כל מה שהוא צריך יש.

אוהב, ישר, נבון, אמיץ, מזהה בו מלך.

שורדת בלי לחשוף שיניים וציפורניים

אלא אם לא נשארת ברירה אחרת.

כה ידידותית שבין חבריה נמנים

החושך, הסבל, האמת והמוות.

אינה מכירה דרך להפחידה.

מדי לילה מתכרבלת לבדה.

רגליה הקטנות קצרות מחבקה.

מפקידה את עצמה בחיקו האינסופי

של אדון כל האדונים, הוא תמיד איתה.

נרדמת באחיזתו העוטפת בשקט את לבה.

הלילה ישנתי

שמונה שעות

רצופות

לא היה כדבר הזה 

בשנים האחרונות

מכמה סיבות

הלילה ישנתי

בלי איש לצדי

בעצמי

עמוק 

כתינוק

יודעת

סוף סוף

הסופה בסופה

נרגעת

יושבת כעת בגן האם.

אחלה מוסיקה והבמה מגרה את הדמיון.

מה עוד אפשר לעשות עליה עם מיקרופונים,

מיתרים קרועים, מקלות תופים?

כיצד נראים חורים עם תאורת זרקור בפנים?

איך נשמעות צרחות במערכת הגברה ממש טובה?

והאם לוסי הייתה בסאב-ספייס בשמיים עם יהלומים?

All you need is love

בדקה את תיקי.

מישהו ניסה לעקוף

וצעד פנימה.

נעצה מבט ופקדה 

״תחזור בבקשה אדון״.

ציית ככלבלב.

איזה היפוך משמעות

נוצר למילה אדון.

זה הכל בראש.

לב כלובי

רצועות קלועות כחבלים

קשרים מלופפים

זה מה שאענוד הערב.

מסתבר שיותר קל

למצוא עדי מאדון...

מעכשיו יש שבוע בו אני פנויה.
זה אולי נשמע יומיומי,
אצלי זה כל-כך נדיר.
אומנם כרגיל הולכת לעבודה
אך בשאר הזמן פשוט ציפור דרור.
ודווקא כאשר אני
יכולה להיות עוד ועוד
אין לי עם מי.

זאת אינה הזמנה לסטוצים.
ברור לי ששיחה אישית צריכה
להתפתח באורך רוח.
אבל בשם כל ההסתברויות
והאפסילונים הסטטיסטיים
איך זה שכאשר אני
י-כ-ו-ל-ה
אני כאן עם עצמי?
אפילו העקומה 
מפסיקה להיות נורמלית.
בזבוז!

מדי פעם אני רואה ניקים עם קולרים

המציינים שבעליהם משוייכים, אך לא למי.

קולרים חד-צדדיים שמטרתם להכריז

שנושאיהם מחוץ לתחום,

ובאותה נשימה להשאיר את הצד השני

ללא הזדהות או מחויבות מוצהרת.

לפני זמן מה גם אני הרהרתי בכך.

פגשתי אדון שלא רצה שאספר שאני איתו.

אמרתי לעצמי שאם יהיה לי קולר באתר

אכתוב בו {זה סוד}.

החלטתי לא לפעול בכיוון.

יש מגוון סוגי מחויבות בין אדון לשפחה.

לא תמיד יש בלעדיות וזה בסדר.

לי באופן אישי נראה יותר מדי

למסד זאת באופן כה מוחצן.

לכן אפילו לא ביקשתי רשות.

אפשר לומר

אם גם בחוכמת הבדיעבד

שההתלבטות שהייתה לי

שיקפה בעיה בקשר.

נגמר, וטוב שכך.

זהו, זה מה שיש לי לבקש.

סליחה

על שנצמדתי לחום יחד

בהתעלם מהקור בין לבין.

על שהסתפקתי בפירורי

זמן, מקום, אמון ואהבה.

על שהשתמשתי בסף

הסיבולת הגבוה שלי נגדי.

על שקיוויתי גם כאשר

הקרח תחת רגלי נמס.

על שנפלתי מבור לבור

במקום לבקש יותר אור.

על שנתתי עוד ועוד

עד מעמקי תהום האין.

על שכתבתי על אלה

בלי הזכיות שהיו ויהיו.

סליחה

שעדיין איני 

מספיק חשובה לי.