צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אוהבת

שפחה מורכבת

© כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני,
זכויות יוצרים והפצה וכל קנין אחר. כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך,
לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 9 שנים. 21 בנובמבר 2015 בשעה 20:36

 

תוך כדי שיחה עם השולט העמוק מני ים

שהניק שלו ארוך והוא בטח קובע, הראיס ממידל איסט,

עלו שאלות שעניינן המשותף – האם אתה מפונק?

אט אט קרם עור וגידים שאלון אותו המשכתי ופיתחתי.

את תשובות הראיס איני חושפת מחשש להעתקות.

כל אחד מתבקש להתרכז במסך שלו בלבד!

 

מה תעשה במצבים הבאים?

1. השוט שאתה עומד לקחת ברחוב לסשן ארוך מכדי להיכנס לתיק ומבצבץ החוצה.

א. שמחת זקנתי ועוד כמה נשים על הדרך.

ב. תמצא שקית מתאימה ותעטוף אותו.

2. הנרות שאת מידת חומם בדקת אזלו ואתה רוצה לטפטף לה בטירוף שעווה על הגוף.

א. שהזונה תגיד תודה על הנרות הצפים בשאנטי.

ב. תקנה במכולת כי זה כמו לחם ומים רוחניים בשבילך.

3. מתחשק לך לעבור לסרט לוהט, אינך מוצא לידך את השלט והמשרתת הקבועה לא בבית.

א. אין דבר, למגישת החדשות יש היום קצת מחשוף.

ב. תקום, תיגש ותלחץ על הכפתורים הנכונים.

4. סשן בחוף. היא תבדוק כמה חול הפה שלה יכול לאכול בימות החול. אחרי שתקום ממנה...

א. תתפרקד על החול החם בחיוך חם יותר.

ב. תשכב אך ורק על מגבת גדולה שנפרשה.

5. היום זה היום אבל הבאטמוביל במוסך, הכלבה לא ממונעת ואתה לא בקטע של עבד.

א. זה בסדר, גם מחר יהיה מזג-אוויר יפה לסשן.

ב. תיסע במונית, אוטובוס, רכבת, תחבורה ציבורית.

6. היא ישנה בחיוך. בא לך למרוח עליה בהפתעה גלידה. הפיצוציה מעבר לכביש אך גשום.

א. יש לה חמש דקות להתלבש ולהביא, על כל שניית איחור הצלפה!

ב. תפתח מטריה והיי אתה שולט, אני לא צריכה להסביר לך.

7. כפותה ומכוסת עיניים. משימתה לספור את הפיסטוקים שאתה דוחף לפיה. אופס, חלקם סגורים.

א. באמת הגיע הזמן שהיא תעשה משהו עם השיניים שלה.

ב. תביא את מפצח האגוזים. אולי גם תרעיש לה ליד האוזן ככה.

 

מניית התשובות וחישוב הציון הם לשיקולך.

הרי אתה סופר הצלפות וחזק במספרים.

אם הינך לוקח פוסט זה ברצינות יותר מבהומור,

כשולט זה על אחריותך :-)

 

לפני 9 שנים. 20 בנובמבר 2015 בשעה 18:31

כאשר נוגעים באדם זר

ומרגישים רצון להתמסר

בשל הדחף העז הקיים

סימן שצריך

להשתייך לאדון

ומהר

לפני 9 שנים. 20 בנובמבר 2015 בשעה 16:40

וגיליתי שבשעה חמש וחצי בבוקר

החוגגים בדאנג'ן מתבקשים לעזוב.

רציתי להישאר.

 

מה עשיתי עד אז?

ובכן, מה שקורה שם נשאר שם.

אולי אתם רוצים לדעת

מה עזר לי לעבור טוב את הלילה.

לשירותכם בהכנעה.

קבלו טיפ.

 

אז ככה,

אם בתחנת הרכבת בדרך לתל-אביב

מתחשק לאכול משהו עד כדי כך

ששוקלים ברצינות סנדביץ',

כדאי לבחור בלחמניה החומה

עם הבטטה, הטחינה,

גרגרי החומוס והחצילים.

טעים, משביע ואנרגטי

עד עלות השחר.

לי זה עבד.

 

והכי חשוב - פשוט תיהנו!

 

לפני 9 שנים. 19 בנובמבר 2015 בשעה 12:53

עדכון.

מחר התחיל היום.

הבוקר והצהריים עברו כמתוכנן.

קמתי מלאת מצב-רוח טוב וסגרתי קצוות בחיים.

לגבי ההמשך, חובב הזנותיות יכול להיפגש רק לפני הזמן המיועד.

מבינה שעכשיו שחזרתי לשלוט במה שחשוב לי

מוטב שאצא לחגוג בפני עצמי.

אבלה כחיית לילה.

מגיע לי!

 

 

 

לפני 9 שנים. 18 בנובמבר 2015 בשעה 16:10

ואני בחיים לא לבשתי מכנסון. עד השנה גופיה לא שזפה אותי לעיני הצופים בי. רק בסוכות האחרון, פעם ראשונה, מיני.

לאחר מכן בגדים עם כתפיים חשופות. התקדמתי לשמלת קשירה בלי חזייה. במסיבה הבדס"מית הראשונה היה מדי בד עלי.

מאז ארגנתי כמה פריטים מתאימים אבל זנותי, משהו שיסתכלו עלי ויאמינו שאני בקטע של כסף, אין לי.

 

לעבור מדמות לדמות מאד קל לי. יכולה להפוך מדתייה לחילונית בחמש דקות. יש לי את הרקע ואחרי שהפסקתי נשארתי סולידית.

עוד בפנים הייתי ילדה טובה. כאשר עברתי מחינוך חרדי לדתי-לאומי, כל מי שעשו זאת כמוני הפסיקו תוך שבוע עם הגרביים.

אני נשארתי איתם, צנועה וחסודה, עד אחרי גיל עשרים. איני מחליפה אמונה בגלל החלפת חברה.

 

לא כדי לצאת מהמסגרת יצאתי מהדת. חובבת חוק קלאסית. פשוט כל-כך התלהבתי מהאמונה שחפרתי אותה לעומק עד היסודות.

כך גיליתי עד כמה הם מעורערים. הלכה האמונה, אני הלכתי, לבושה בבגדים שהמשיכו לכסות אותי. מאז גיליתי שאני שפחה,

התקרבתי לגוף שלי והבגדים מושפעים. עדיין, הרבה יותר טבעי לי להזדיין פומבית מלהתלבש זנותי.

 

תתלבשי זנותי. זה מה שאני צריכה להכין מהיום למחר. הולכת להפוך לי את הארון.

לפני 9 שנים. 18 בנובמבר 2015 בשעה 7:26

מחר בבוקר

אולי יהיה היום

בו אפקח את עיני

ולא ארצה לעצום יותר

 

מחר בצהריים

אולי יהיה היום 

בו הריסטארט של חיי

שנמשך שנים 

יסתיים בהצלחה

 

מחר בערב

אולי יהיה היום

בו אסע עם המילה שלי

ואגלה לא סימן שאלה

אלא סימן קריאה

ושלוש נקודות

עד אינסוף

 

מחר בלילה

אולי יהיה היום 

בו אין לילה

ואין יום

והכל

מתחבר

 

 

 

לפני 9 שנים. 16 בנובמבר 2015 בשעה 23:56

 

מסכות הכוהנים

בנבכי הפירמידות

לא נועדו להפחיד

או להסתתר

 

השותקים מאחוריהן

מנעו תקשורת

של קול או מראה

תובנה או רגש

 

השאיפה שיקדה

וטופחה בקפידה

הייתה לתרגל

ידיעה פנימית

 

החילו רצונם

הצרוף מכל

על מי ומה

שאיתם

 

בחלום בהקיץ

אולפתי שם

כחיה

ולמדתי

 

לפני 9 שנים. 5 בנובמבר 2015 בשעה 19:54

הערב בחוף כאמל, חיפה. יש מספיק מקום לכולם.

בסמוך מתקני כושר, רחצה, מסעדות ונוף עד אינסוף.

לו רק ניתן היה להיות אנחנו באופן פומבי, בעולם מושלם.

 

 

לפני 9 שנים. 4 בנובמבר 2015 בשעה 17:55

שבוע שלם יחד באותו בית.

בלי לצאת החוצה, רק להיכנס לתוכנו.

מיינד ומיינד, גוף וגוף, אדון ושפחתו.

הכי קל לכתוב, הכי קשה למצוא.

לפני 9 שנים. 3 בנובמבר 2015 בשעה 20:50

לעתים כותבת מדם לבי

ואתם האנשים שהכרתי כאן

מי שראיתי ומי שמעולם לא פגשתי

מתקשרים, מסמסים, שולחים הודעות

מצרפים לייקים ותגובות.

יש כדי לענות על דבר בוער ספציפי.

לפעמים מעוניינים להביע

את החיבור שלכם לתוכן ולנימה

גם הרבה אחרי שפרסמתי.

רוצים שאדע שבכם נגעתי.

זה כל-כך מעודד ומנחם ומרפא

לקבל את התובנות

לדעת שאתם נותנים יד

ותחושה וחיוך במילה.

תודה שאכפת לכם

ממני