אוהבת

שפחה מקפידה להגיע לעבודה ולסיים בזמן.

עובדת מסורה גם כשלא מסתכלים עליה.

עומדת במשימות ומעודדת את הצוות.

יד ימינו של הבוס בה הוא שם מבטחו.

נהנה מיוזמותיה לקידום הפרויקטים שלו.

יודע שהיא עושה הכל חוץ מלהתחרות בו.

מגיעה לעבודה גם כשאינה חשה בטוב.

כמו שאני עושה היום כי אין לי מחליפה.

אתמול הייתה, שלשום לא.

שאהיה לי בריאה.

זה מה שרואים

כשאין אחד מתאים.

מה שעושים הגעגועים...

חול ים. ארבעת הצבתות של אדוני הסרטן הענקי מגפפות אותי.
החלק הרך היחיד בגופו של אדוני הוא הזין וגם הוא מתקשה.
אדוני מאחורי, כל יד ורגל שלי בתוך צבת אחרת.
לא רוצה ולא יכולה לזוז. מהודקת.
חודר עוד ועוד ואני גונחת, נשמתי רוצה אליו.
מסמן ונשכבת על הגב. אדוני מתישב, הזין בפי. מוצצת.
אדוני מניח בידי קונכיה מאורכת יפהפייה. תדפקי את עצמך.
צביטות בכל הגוף, שריטות מהקצוות החדים של הצבתות.
אדוני מקרב צדפות חיות לשדיים שלי. פותח וסוגר על הפטמות. 
כואבבבב. מוצצת בעוצמה, מוצצת כל עוד רוחי בי.
תגמרי. כל הריגוש מתרכז דרך הפה שלי בזין של אדוני.
מוצצת, שפתי נלפתות, איתו גומרת.
אדוני מכסה אותי. רגליו וצבתותיו הרבות נעוצות בחול, צמודות לגופי.
שוכבת בכלוב שהוא אדוני, האהבה בפנים וסביב קורנת. 

אני ממש בלחץ עכשיו ומבקשת את עזרתכם.

זה הסוף, מוטב להתחיל מהתחלה.

הבעיה

משקל קשור אצלי למצב רגשי. בנישואים העליתי 20 ק"ג. המון.

אחרי הפרידה התחלתי דיאטה במטרה להוריד את הכול.          

השלתי 17.5 ק"ג, המון. היעד היה קרוב מתמיד.

חלק הורדתי בעצמי, חלק עם שולטים מקסימים.

מזה מספר חודשים אין לי קשר יציב, קרטעתי ועליתי.

לאחרונה שוב חזרתי למגמת ירידה אבל רכבת ההרים

בה אני נמצאת ממשיכה לדהור ועדיין לא הגעתי למחוז חפצי.

המצב

הבוקר עליתי על המשקל וחשכו עיני.

82.6 ק"ג. זה אומר שהחזרתי 5.1 ק"ג.

שוב התרחקתי מהיעד שלי, ביג טיים.

פשוט יושבת עכשיו ובוכה מכמה שזה קשה לי.

אני לא מחפשת להפוך למקרוני מורעב.

יש לי אחלה ציצי וטוסיק וירכיים ועור מגן-עדן.

הקפל מהקיסרי מבאס אבל הפנים מתוקות וכל היתר.

מתאים לי לשקול 75 ק"ג.

גובה 160 ולדעתי זה מה שיפה לי.

מה שמפריד בין איך שאני היום

לבין איך שאני רוצה להיות, זה 7.6 ק"ג.

הטכניקה

הדיאטה שהכי נכונה לי היא זו שמזמן למדתי

מדיאטנית שאחראית על דיאטניות קופת-חולים.

העדפותי האישיות הותאמו ל-1,200 קלוריות ביום.

עם השולטים היה מדובר על ירידה של 1/2 ק"ג לשבוע

או 1 ק"ג לשבועיים, ופחות ציפיות לזמני מחזור.

זה עבד, עובד ויעבוד לי. הטכניקה מסודרת.

חסר לי הדחף לעשות זאת.

לכן מה שאני מבקשת עכשיו זה עידוד, נטו.

היעד

המשימה לשבוע הקרוב היא שינוי המגמה.

הציפייה בו היא שלא אעלה במשקל.        

היעד לכל שבוע נוסף הוא להוריד 1/2 ק"ג לפחות.

יתכן שבשבוע של מחזור זה יהיה בעייתי.

אם הכול יעבוד כשורה, תוך עשרה שבועות מהיום

אוכל להתבונן בחיוך בראי.

יחד

אפשר לעשות יחד נוהל דיווח ותגובה.

אני מתחייבת להישקל מדי שבוע,

בדרך כלל בשבת, לעתים חריגות בשישי.

את התוצאות אכתוב כאן בבלוג.

עצם הידיעה שאתם עוקבים ותומכים עוזרת לי.

בנוסף מחמאות מעוררות מוטיבציה אצלי.

שואלת אם אתם מסכימים לרעיון.

אם כן, מה דעתכם על מערכת הדרבון והענישה הבאה?

המקל והגזר

לפי תוצאות השקילה השבועית:

1. אי-ירידה במשקל – אני נזופה פומבית ואסור לי לכתוב שבוע בבלוג.

2. ירידה פחות מהיעד – אני נזופה פומבית ואסור לי לכתוב שלושה ימים בבלוג.

3. השגת היעד – אני מוחמאת ומותר לי לכתוב בבלוג כרצוני.

    היעד לשבוע הקרוב הוא אי-עלייה במשקל.

    היעד לכל שבוע שאחריו הוא ירידה של 1/2 ק"ג ומעלה.

4. לגבי שקילה בשבועות של מחזור בהם קשה יותר לרדת במשקל

    אדווח ואקבל את גזר-דינכם הנקודתי.           

תודה שקראתם, מחכה לתגובתכם.

מוכרת ההלבשה התחתונה דוחפת לי חזיית מינימייזר.

"תנסי, זה דגם מקטין" מתמוגגת במתק-שפתיים.

מבטה הננעץ כבדרך-אגב מאשר שהיא

אחרי ככלות כל ההסברים שלה,

קנאית.

הפיסקה האהובה עלי בתנ"ך מתארת את מהות האדנות.

אליהו רצה להראות שהאל היהודי נעלה על האל בעל.

לשם כך עשה עם נביאי הבעל תחרות בהורדת אש נסית.

לכאורא הצליח, רק יהוה נענה לו והבעל לנביאיו לא.

יחד עם זאת יש לזכור שבאותה תקופה המאגיה רווחה.

קסם קטן, קסם גדול, הכי בטוח מי הורג את מי.

לכן אחרי שאליהו הביס את נביאי הבעל וטבח בהם,

המלכה איזבל הודיעה שבכוונתה להרוג אותו.

במבחן האש אליהו הרשים אך במבחן התוצאה נכשל.

בודד ומאוכזב ברח למדבר ושאל את נפשו למות.

אז הסביר לו יהוה שאדנות אינה פירוטכניקה למתקדמים.

השליטה האמתית לא באה ברוח וצלצולים.

במהותה היא מתגלה באופן הברור ביותר מהשקט.

זוהי ההוויה העוצרת כול, יוצרת ומתקיימת מבפנים.

מלכים א' פרק י"ט פסוקים י"א-י"ב:

"וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה, וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה

וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה, לֹא בָרוּחַ יְהוָה;

וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה;

וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה." 

שבת שלום

הייתי רוצה מצלמה או איזשהו משהו כלשהו

כדי לראות את הפרצוף של מי שששלחו לי 

כל מיני הודעות שאינן ראויות להיכתב

ברגע בו הם קוראים ואפילו מבינים

את מה שהשקעתי ועניתי.

מגורה בעבודה.

משוחחת ברוגע ובפנים צורב.

אין אפשרות ליותר מרגע בשירותים.

החלל פתוח והשולחן שקוף.

יושבים לי מול במקום על הפרצוף.

הפסקה.

רצה למרכז המסחרי הסמוך,

נכנסת לנוחיות וזורמת.

זהו, המוטיבציה חזרה.

כאשר אתה מתכתב איתי

משהו מתרחש.

מילים הן טריטוריה שלי.

מרחב מחייה פרטי.

המידע שאתה מוסר

רב מזה שהנך חושב לתת.

אני קוראת אותך.

היכן אצבעותיך עצרו לרגע.

מדוע שינו ממנהגן.

איפה התמקדת ונסחפת.

כיסית וגילית.

בטחת והיססת.

האם האמנת לי

או לעצמך.

איך נשמת.

מרגישה.

מפענחת.

אינטואיטיבית.

מריחה אותך.

שורטת

בקצות הטפרים

מתחת לפני השטח.

במקום הכי עמוק,

בין המילים

שלך.

אם יש לי רק עשירית אחוז סיכוי

אנסה אלף פעמים