כמו אוסף של פוסטים בבלוג שלובשים צורה במקום שהוא שילוב של עליית גג ובר.
שולחנות עגולים, מפות קטיפה, כסאות מרופדים, בז', בורדו, עוד בז' ועוד בורדו.
במת עץ קטנה כמעט בגובה הרצפה יוצרת תחושת אינטימיות, עין בעין עם כל שחקן.
שנים עשר תלמידים בסטודיו למשחק בהופעתם הראשונה מול קהל, פרינג' קלאסי.
מינימליזם שמוצא שימושים מקוריים לשש קוביות שחורות סתמיות ומעניק משמעות.
רצף סיפורים קצרים ספק אמת, ספק חלום. תמיד עם משהו אישי ומרגש שמציף בי.
הדיאלוג של האישה עם השמלה שמחכה לה בארון יותר מעשרים שנה, גם לי יש.
הילד שחשש ללכת לקייטנה. פעם ראיתי אב שרצה שילדיו הקטנים ירכבו על גמל.
הרובץ החליט להשמיע קולות מפחידים. הם בכו אבל הוא שילם, מה לעשות, שייהנו!
קטעים שמאירים את הפינות הקטנות והאפלות שמסתתרות בחשכת נבכי המחשבות.
הצלליות המרצדות על הקירות נצמדות לדפנות הזיכרונות בריקוד האבסורד של החיים.
רק עד יום חמישי, רק עשרים שקלים, היום שבו מאת חובבים כותבים ומציגים נלהבים.
