שוכבת על גבי, אצבעי מחליקה על בטני, טבורי, נוגעת בשיפולי והם מופיעים.
בזה אחר זה, נחושים, שותקים, שריר אינו זז בפניהם, ניצבים בדממה מולי.
יודעת מי הם, יודעים מי אני, יודעים מבפנים, השולטים שמשלו בי, הרפאים.
פשוקה, מתקרבים, כף יד האחד מעל ערוותי, של השני מעליה, מתקבצות.
מבטם הממוקד פולח, ידם המשותפת נוחתת על עורי, מציתה צריבה שדהתה.
אצבעות נכנסות, רועדת, הם שלא יחזרו עוטפים בנוכחותם, נקשרת כתמיד.
קפואה ללא תנועה, אישוני ממוסמרים לעיניים שבלי הנד עפעף נעוצות בי.
אחד ועוד אחד מתמזגים יחד לאחד, דמות עוצמה מלוכדת ורוכנת וחודרת.
משהו בוקע אותי בתוכי, כאיבר ההולך ומתארך והופך מחוספס, זה חבל.
חולף בקרבי באיטיות עקבי ויסודי, מטפס ועולה בלוע, יוצא משפתי ונמשך.
נמתח מפי מאחורי ומערוותי לפני לקצוות עד אינסוף וגופי תלוי עליו בתווך.
ידו מתהדקת על צווארי, לוחצת אותו לחבל, נקודת האחיזה היחידה שלי.
מתערפלת, מתערבלת, מיצי נוזלים באהבתנו ונספגים בסיבים המתחככים.
כפותה בקרבי והוא כל מי שהם בועל אותי בתנועה מחזורית בקצב גובר.
מוצפת מתפרקת גומרת בזעקה עם המיתר שנמתח בגרוני וידו מרפה ממני.
מושחלת כחרוז על החבל הרטוב נשמטת בתאוצה לחלל בלי לדעת לאן.
אחת של אף אחד בברכת כולם למקום אליו שולחים הרפאים ואינם באים.
