לפני 8 שנים. 20 באפריל 2016 בשעה 4:11
ילדה אבודה ובודדה
התאהבה בירח
בהתחלה לא העזה
להרים אליו עיניה
בואי אלי בואי
אמר לה ממרחק
קו דק
נראה כחיוך רחב
אתה אוהב את השמש
לחשה
אני אוהב גם אותך
מאיר העלטה שבתוכך
יש לי מספיק אור
גם בשבילך
שלח אליה קרן
טיפסה עליה
לא הביטה למטה
רק אותו ראתה
עצרה את נשימתה
ישבה על הקו הדק
עטפה בזרועותיה
עצמה עיניה באושר
חיבקה
מקרוב הרגישה
שהירח מחייך
בזכות אור השמש
אהובתו הגדולה
והיא הקטנה
שנאחזת בו
מכבידה
במקום בו נוגעת
מונעת
יש צל מקרניה
מסתירה ממנו
משהו ממנה
פקחה את עיניה
דמעות זלגו מהן
הרטיבו ידיה
לא רצתה
לא יכלה
להחזיק
להזיק
החליקה
נשמטה
צנחה בחלל
נחבטה לאדמה
תמיד רואה אותו
שם
גבוה מעליה
נקודת אור בחייה
שמחה
ועצב
לעולם לא נוגעת
מתגעגעת