לפני 8 שנים. 13 במאי 2016 בשעה 15:26
אני הטמבלית שמעדיפה לחיות עם לא מאשר עם חצי כן.
אין לי את הפריווילגיה השמורה למסוגלים לנתק בתוכם חלק.
טוטאלית מאז ומעולם, הרבה לפני ששמעתי על בדס"מ.
מעבירה כל-כך הרבה שבתות וחגים בלי יד.
הקירות סביבי עומדים ושותקים.
זה נוגס וכואב.
לו היה בי יותר כוח עכשיו הייתי כותבת על מטרונום הבדידות.
אפילו מצב-רוח ליצירת שיר עצוב אין לי.
מנחמת את עצמי שפעם אולי בזכות ההתעקשות הכרונית
אהיה עם עוד מישהו שלוקה בטוטאליות יתר כמוני.
לא מוותרת פשוט עייפה לפעמים.
שוקעת לישון עד יום ראשון.
נרדמת ומתעוררת.