בתנ"ך מסופר על נשים שצועדות אחרי אחרים גם למצבים קשים. רות האלמנה הולכת
בעקבות נעמי לארץ היהודים. לפי ההלכה לא הייתה עדיין אפשרות גיור ונישואים למואבים.
למרות זאת טוענת "עַמֵּךְ עַמִּי" ומגיעה. נראה שההיגיון לא מנחה אותה ולא נשים נוספות.
שרה אמנו הנשואה "וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה". הוא משלם עליה לאברהם למטרה ברורה.
לאה נישאת במרמה ליעקב הרוצה את אחותה "וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו".
"וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ", בת ישראל לגוי הולל. מה גורם להן לפעול בניגוד לכל?
המוטיב החוזר בפסוקים אלה הוא השימוש בשורש ל.ק.ח. ומכאן ניתן לומר שאולצו לפסוע
בדרך לא דרך. יחד עם זאת בשום מקום לא כתוב שהן מתלוננות. אולי מכיוון שהאישה
נחשבה לרכוש הניתן להעברה על-ידי אביה, בעלה ופטרונה. יתכן שההסבר פנימי יותר.
יש רגעים בהם נענים לקריאה. יוצאים מהעולם המוגן והמוכר. לא תמיד יודעים למה נכנסים.
לפחות ניתן היה לצפות לתפילה להצלה לפני הוויתורים. אלא שעל אף מה שלרוב חושבים,
קול עמוק אומר שזה המקום בו להיות צריכים. כמה עוצמה בהליכה לשם בדממה.
בתורה כתוב שעמוני ומואבי פסולים לגיור. אומרים שבזכות רות נפסק שעמונית ומואבית מותרות.
את ההלכה קבע גבר, אולי בועז. את אחוות האדם "עַמֵּךְ עַמִּי" שביטאה, היא הראשונה ששמעה.
הובילה מציאות שאיפשרה לה ולעוד נשים להינשא ליהודים, אף שגם עליה נאמר שנלקחה.
רות ד' י"ג:
"וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה".
שבת שלום וחג שמח