הסיפור הזה בא לבקש להסביר לילדים קטנים לא לקחת סוכריות מזרים. מה מותר ומה אסור, גם בגיל צעיר ביותר. כמוני, בת לא יותר משש שנים.
אמי עורכת לי שיחה ומסבירה שאסור ללכת עם מי שלא מכירים. אפילו אם מציעים ממתקים, וגם לא מקבלים. גיל רך, בית דתי, מגע הס מלהזכיר.
אמי מספרת שהממתקים יכולים להיות רעילים. אם אלך איתם יכלאו אותי, יעבידו אותי ולא ייתנו לי לחזור הביתה. איום מספיק גדול לילדה קטנה.
מפתיע עד כמה מהר הייתי זקוקה לאזהרתה של אמי. נסתפק בכך שזכרתי היטב. הימים הרבה יותר תמימים. עדיין אין גדרות בין החצרות ודלתות
ביטחון לחדרי המדרגות. גם הגגות והמקלטים פתוחים. משחקי המחבואים חופשיים. יכולה לבקר בכל בתי השכנים ברחוב. לראות מיטת מים,
אוסף מפתחות. צ'קונה, לא שכונה, זמנים אחרים. אם הייתי גרה שם היום עם ילד הייתי אוסרת עליו להיכנס לדירה בקומה מתחתי בלי נוכחותי.
מדי בוקר חוצה לבדי את הכביש הצר מול הבית. התנועה יחסית להיום מעטה. פחות מודעות לבטיחות בדרכים. עוקפת את בית-הספר הסמוך
בדרכי להסעה שעוברת ברחוב המקביל. באותו יום מסתובבת בפינת הרחוב שלי ומכונית לבנה עוצרת לידי. יושב בה גבר צעיר, נעים מראה וחייכן.
שואל לאן אני הולכת. אמא אמרה לא ללכת עם זרים ולא לקבל ממתקים. אמא לא אמרה שאין לדבר איתם. סקרנית ודברנית, פותחת בשיחה ערנית.
נראה כל-כך מתעניין ונחמד. מציע לקחת אותי במקום ההסעה לגן. מסרבת כי זוכרת. מוציא חפיסת מסטיקים עלמה ומציע שאקח. מסרבת כי זוכרת.
במבט לאחור, הוא ישב בכסא הנהג. כל אחת מהצעותיו הייתה מכניסה אותי בשקט למכונית, למושב ליד. בכך מסתכם כל מה שאני יודעת.
ההמשך נמחק מזיכרוני, אמי סיפרה לי. העוזרת של השכנה מהבניין ליד עמדה במרפסת. ראתה, הבינה שמשהו לא תקין, רצה אלי והרחיקה אותי.
לימים ובני רך בשנים יושבים האקס ואני ומסבירים שאסור לקחת ממתקים מזרים. עלולים לא לתת לך לחזור. הממתקים אולי רעילים. ואז האקס עושה
לו סימולציה. משנה את קולו, מחזיק בידו סוכריה דמיונית ושאל – ילד, אתה רוצה סוכריה? בני שואל – יש בזה רעל? האקס עונה – לא. בני שמח
לשמוע את הבשורה ומושיט את ידו לקחת אותה. בתמימותו חושב שהוא יכול לסמוך גם על תשובתו של האיש לגבי עצמו. כאלה הם ילדים, נאיביים.
עד היום מציינת מדי פעם איך להישמר מזרים ומדגישה גם לגבי בני משפחה. מרבית הפגיעות הן מאנשים מוכרים. מבהירה לבני שלא משנה איפה הוא,
עם מי ומתי. אם הוא מרגיש חשש או שלא בנוח, מכל סיבה, שיאמר לי ואבוא מיד. מקשרת סרטון הממחיש באיזה קלות ומהירות ילדים הולכים עם זרים.
מבקשת מכל הורה בהווה ובעתיד, לא לחשוב שיש מובן מאליו. להסביר שוב ושוב על דרכי התגוננות. כמובן כדאי להתאים את ההסבר לקליטה ולגיל.
תודה לך מפתח מאסטר שהזכרת לי ולך אנה מארי, עודדתם לכתוב.
