את לא רואה אותי,מתקרב מאחורייך.
לא שהיית יכולה לברוח,קשורה לכל פינות המיטה,עומדת על ארבע. לא שאת רוצה לברוח...
עם כיסוי עיניים וגג בפה,את יכולה רק לשמוע את תנועותיי בחדר, מתקרב לישבנך,מביט בסימן הקריאה המדהים שיוצרים החריץ שלך וחור ישבנך.
אצבע אחת חודרת,מפשקת את דפנות החריץ,חושפת את רטיבות שמחכה בפנים.
חמה ורטובה,האצבע ממשיכה לנוע פנימה והחוצה,רק מגבירה את הרטיבות שאת מייצרת.
את רוצה עוד,אני יכול להרגיש את זה, ואני מוסיף עוד אצבע,ועוד אחת.
שלוש אצבעות בתוכך,וקולות נהמה נשמעים מכיוון פיך.
כבר לא חריץ דק אלא חור ורוד,חם ורטוב שרעב לעוד ועוד אצבעות.
בעוד אצבעותיי מנגנות על נקודת הג'י שלך, אני מוסיף אצבע רטובה ברוק שלי אל חור ישבנך ההדוק.
לוחץ ולוחץ,עד אשר אני מרגיש אותך משחררת, נותנת לאצבע שלי לשקוע בתוכך.
את גונחת,מרגישה מלאה בכל חורייך,אבל לא מספיק מלאה.
אני משחרר את הגג ונשכב תחתייך, מחזיר את האצבעות לתוכך,ואילו את פיך ממלא באיברי הזקור.
הנה,עכשיו את מלאה בכל החורים.
ככל שאני מגביר את קצב תנועת אצבעותיי בתוכך, כך פיך נע מהר יותר,ושואב חזק יותר על איברי.
אני מתפוצץ בפיך,ואת שואבת ובולעת הכל,מרשה לעצמך לגמור על אצבעותיי,צונחת גמורה ורועדת קלות, על גופי.