בעיקר אוראלי

מביט בישבנך העגול,כך סתם מולי,מחכה לכל אשר יעלה על רוחי.

אני מרים את ידי ומנחית כף יד פתוחה על לחי ימין.

מצלצל,חזק, ''מתלבש'' כפי שאומרים, בעוד את מוציאה קריאת כאב מופתעת,אך לא מעבר לזאת.

מספר שניות,וכבר אפשר לראות את צורת כף ידי על עורך.

אל תדאגי, את תקבלי על זה פיצוי, אני חושב לעצמי בעודי מכוון את עצמי אל בין פלחייך...חודר אליך לאט לאט,שומע אותך מתנשפת,מכילה אותי...

בעודי נע בתוכך, אני מוסיף עוד ועוד סימנים על ישבנך...איזה יצירת מופת. ואת גונחת וצועקת, את אי שם על הגבול בין עונג מתוק לכאב צורב.

אני יוצא מתוכך,מפזר את זרעי על ישבנך האדום, מכוון את כפות ידייך למרוח אותו על האדמומיות בעוד פנייך עמוק בכרית.