S.A.D

היום היה יום נוראי עם סוף מתוק

ועכשיו פוחדת לחזור לישון

רק כדי לקום לעוד יום נוראי

שככל הנראה גם ישאר כך..

זה כל כך אבסורד שאני אמורה לצום ולהתענות השבוע..

אני מתענה ומתייסרת כבר שנים ואף אחד למעלה לא רואה לנכון

לגאול אותי מיסוריי ולהמטיר עליי קצת טוב לשם שינוי.

לא רואה יציאה מהמנהרה החשוכה הזאת..

לפעמים אני מוכנה להישבע שמישהו שם למעלה

מתעקש לחרב את מעט שמחת החיים שנותרה בי

ואני באמת מתקשה להבין למה..

אני לא פוגעת באף אחד (לפחות לא מתוך כוונה), חיה את חיי,

שואלת לשלומם של אנשים ומשתדלת להיות מחוייכת עד כמה שניתן

וזה לא קל בכלל ובכל זאת, אנשים לא מסוגלים להביט פנימה.