לפני 8 שנים. 17 בפברואר 2016 בשעה 6:46
ללכת אחורה זה הכי קל
כבר היית שם
את מכירה את החומר
הרגליים זוכרות את המסלול
הגוף זוכר כל מהלומה
הלב את החיצים
את יודעת שהוא משובח מבחוץ אבל ריק מבפנים
את משלה את עצמך שאין סכנת נפילה
הוא מאניאק בנזונה בעטיפה מרהיבה
הוא חכם ויודע איך לכרות את הבורות
ואיפה להציב את המלכודות
וכשהוא תוקף אותך בנשיקות המעלפות האלה
ונותן לך הוראות בקול הרך הזה שלו
את יודעת שהפסדת
את אבודה
אז את מכירה, ואת מודעת, והמסלול מוכר
בולשיט
פאק
שום דבר לא מונע את תחושת המוות ביום שאחרי
כשהוא לא נוכח. כשהוא לא כותב מילה
כשהוא נאמן לעצמו וכמו תמיד
צפוי להכאיב
הוא שוב נעלם
עד הפעם הבאה
