כשהייתי איתו הרגשתי כמו נסיכה
הכי יפה
הכי מוצלחת
הכי חדה
זה באמת משונה
כי הוא גער בי בלי סוף
וכעס עלי מלא
והעדיף לא פעם אחרות על פני
ואמר לי דברים איומים
למשל שזאתי מאתמול הצליחה בדיוק איפשאני נכשלתי
שאולי המקום הזה אצלו, תחת שרביטו, לא מתאים לי
ואולי כדאי כבר שאסיק מסקנות
אבל כל האחרות באו והלכו
ואני נשארתי קרובה אליו הרבה זמן
ממש המון
לפעמים הוא היה מרוצה ממני
כשנפגשנו היה לו מבט כזה, מעריך
לא פעם הוא גם אמר לי
גם כשהוא כעס
שאני נראית מיליון דולר
שהשמלה הזאת יפה עלי
שאני תמיד מוקפדת
ולמה עם מראה כמו שלי אני לא מצליחה להשיג יותר
תמיד דמיינתי שאני הקמע שלו
שסערת האהבה המטורפת שלי היא כמו הילה
שומרת עליו מכל רע
הוא זכר לכתוב לי כל יום
דברים מצחיקים
או כועסים
דברי ציווי
חרפות וגידופים
או הוראות ענייניות
לא חשוב באיזה טון
אבל הוא היה נוכח
ומילא את עולמי
חשבתי עליו שניה לפני שנרדמתי
ואיך שהתעוררתי
תמיד חשבתי שהוא לא יוותר עלי לעולם
ואז
כשזה נגמר
והוא ויתר עלי
התרסקתי
הרגשתי כמו אפס
לא יפה ולא שווה
וטיפשה
אפילו שהיה סביבי באז והתחילו אתי כל הזמן
בכל מקום. לא רק כאן
זה לא עזר
אפילו שקיבלתי מחמאות מכאן ועד סין
ומכוח ההרגל
או בגלל שאני צריכה אישורים תמידיים
המשכתי לכבוש כל מה שזז סביבי
ואנשים המשיכו להיקסם ונפלו אחרי כמו שובל
זה לא מחק את התחושה שאני אפס
א פ ס
כלום אחד גדול
כי הוא ויתר עלי. ויתר עלי.
ויתר.
סמכתי על הזמן המחורבן שיעשה את שלו
כמו שכולם תמיד אומרים
אבל עברה כמעט שנה
כן. נכון
לפעמים אני עפה על עצמי
אבל אני כבר בכלל לא בטוחה
שאי פעם
אחזור להרגיש כמו נסיכה
