בימים האחרונים אני יותר בכלוב. ואני פחות בSL. קצת מעצבן כי חברה טובה שלי שם עדיין בבית חולים. וחברה אחרת עסוקה עם המשפחה.
אבל אני הכרתי יותר טוב אנשים אחרים כאן. ויש כאן אנשים נהדרים. תקלפו את הציניות מסביב ותסתכלו טוב טוב. למרות מה שאתם חושבים יש כאן קשרים וגם יכולה להיות כאן אהבה.
כולנו שרוטים. כולנו אוהבים לתבל את החיים שלנו בשליטה. רובנו גם נושמים אותה 24/7 או רוצים לפחות. אז לא צריך לחפש רחוק.
בכל מקרה. אני יודע שיש בי התמכרות מסויימת לחיות בעולמות שאני יוצר לעצמי. אני לא צריך לפחד שם. יש לי יותר ביטחון עצמי מאחורי המקלדת בהתחלה. אבל זה עובר מהר.
אני עדיין נרתע מליזום למרות תחושת הבדידות. אני לא יודע אם זה מחשש לזה שאני לא מספיק טוב או משקעים מהעבר. אני כן יודע שאני הגעתי למצב שבו אני חייב לשנות משהו.
אני מוריד במשקל יפה. מתקרב לאט לאט למטרה. אני די נהנה מזה.
ואחרי שאני אסיים עם זה אני אעשה משהו אחר. אולי חופשה או משהו שלא עשיתי. בכל מקרה אני חייב לעשות משהו חדש. לפרוץ גבולות.
טוב. תהיו טובים. או שלא.