החוקים שלי הגבולות שלך הוא אומר.
תיהיה מוכנה בדיוק ב19:00, אני שונא שמאחרים.
אני נוהמת כרגיל ורואה איך קצה השפתיים שלו עולות לחצי חיוך מרושע.
שבלי הרבה מילים אומרות לי צפי פגיעה.
לאן הולכים אני שואלת כדי לתכנן מה ללבוש.
תלבשי את המיני השחור עם המגפים הגבוהות ותראי כמו זונה.
עכשיו אני סקרנית, לאן הולכים.
הפתעה הוא אומר ושוב נהימה מצידי, לא עוברים שתי דקות. הוא תופס אותי ובשניה היד מאחורי הגב.
זוכרת על מה דיברנו, החוקים שלי הגבולות שלך חוק ראשון בלי נהמות מיותרות, כי על כל אחת כזאת מעכשיו תקבלי עשר הצלפות, זה ברור.
מהנהנת עם מבט מושפל, תסתכלי עלי כשאני מדבר הוא שואג, זה ברור.
כן אני אומרת והוא משחרר, לכי להתקלח.
ב19:00 בדיוק על הדקה הוא מכריז שיוצאים, אנחנו נוסעים לתל אביב, העיר שאני הכי שונאת בעולם.
חושבת לעצמי איזה מועדון פתוח בשעה הזאת למען השם. ולמה אני נראת כמו זונה כשהוא לבוש אלגנטי כל כך.
הוא עוצר את הרכב בחנייה של מלון, מסתכלת עליו ולא מבינה מה קורה כאן.
הוא חוזר ואומר החוקים שלי הגבולות שלך, אני באה לנהום בחוסר הסכמה וזוכרת את העונש המבוטח ומיד סוגרת את הפה.
הוא פותח לי את הדלת ואנחנו מתקדמים לעבר מסעדת יוקרה.
אנחנו נכנסים וכל העיניים עלי, מצד אחד זה משפיל ומצד שני תסתכלו חופשי ש בזה מימד מחרמן.
אני מתחילה להבין את המשחק וזורמת, לא שיש ברירות, אני הסכמתי הגבולות שלי, בכל רגע נתון אני יכולה להכריז אדום. והמשחק יפסק. אבל האם זה מה שאני רוצה?
מסתכלת עליו זחוח ומרוצה מעצמו ונכנסת לתפקיד עד הסוף, יושבת מולו נותנת לו לנהל את ההצגה, הוא מזמין לי, הוא חותך ומאכיל אותי וכל העיניים עלינו.
הוא נהנה ממפגן הכח והחפצה בדיוק כמו שאני נהנת לראות את הסיפוק בעיניים שלו.
שולחת רגל בין רגליו מתחת לשולחן, מחכה לליטוף אך במקומו מגיע אחיזת כאב, מתפתלת לא לצרוח מהכאב, הוא רואה את זה בעיני, מחכה לאדום שלא מגיע.
תורידי את התחתונים הוא מבקש, באה לקום כדי לברוח לשירותים, הוא מסמן לי עם הראש כאן, ברגע זה. את לא הולכת לשום מקום.
מנסה לשבור אותי בכל דרך, לגרום לי לוותר להכריז אדום, המשחק נגמר, ללא הצלחה.
מסיימים לאכול, הוא מזמין קינוח ומתחיל לדבר.
אלה החוקים.
חוק ראשון כבר אמרתי לך בבית אז נעבור ישר לשני.
את שלי ורק שלי, מותר לך ללכת עם אחרים, מותר לך להזדיין אבל כשאת מסיימת את מה שאת עושה את חוזרת הביתה ופותחת את הרגלים בשבילי.
אני באה למרוד, להגיב, לנהום והוא קורא אותי כמו ספר פתוח ואומר מזכיר לך כל נהמה תעלה לך.
חוק שלישי את תמיד תשתפי אותי ברגשות שלך לטוב ולרע, את מפסיקה לברוח, מפסיקה להסתגר, ומפסיקה להשפיל מבט. לכל הרגשות יש מקום ובמה.
חוק רביעי, הגבולות שלך אלה שהצהרת שלעולם לא תעברי, אלה שאמרת שלא תנסי, שהם גבול אדום - האם הם באמת גבולות או פחדים ?
אז מהיום החוק הרביעי הוא בלי פחד, מנסים. תתני בי אמון ואני מבטיח לשמור עליך. אני לא אפגע ולא אעשה שום דבר בניגוד לרצונך.
המטרה חוויות משותפות וניסוי הדדי.
מהשיחה או יותר נכון מהמונולוג המפואר שכרגע שמעתי, אני רטובה ומתחילה להריח את עצמי. מתה כבר למגע, העור של הכיסא שורף לי בין הרגלים. הוא מסתכל עלי קורא את המחשבות החיוך המרושע בקצה השפתיים, הוא רואה אותי, יודע בדיוק כמה אני חמה ומשתוקקת עליו.
אז מה את אומרת, מסכימה? אפשר להתקדם עם המערכת יחסים הזאת. בלי יותר מדי מילים עם חיוך שאומר הכל אני נותנת לו אישור.
הוא מתקרב אלי לוחש לי באוזן המחטים מחכים בחדר בקומה למעלה.
