חייבת לסגור מעגלים
להשתחרר מהכבלים
שחונקים ולא נותנים לנוח
משאירים אותי מרוקנת
עייפה ובלי כח.
כל שיחה מציפה מחדש
ועוד סדק מופיע במקדש
ועוד לבנה נופלת
מרגישה שאני תובעת
באדמת בזלת
באדמה בוערת.
צריכה לצמוח
ולהיפרד בכח
מהצורך לסגור
זה בסדר שאין סדר
שקימיים קשרים פתוחים
שלא הכל פתור
זה בסדר שלא שוכחים
ולא צריך להתרגש מכל איזכור
זנ בסדר
שלא הבנתח הכל
ואולי לא הבנתי בכלל
זה בסדר להתקדם
בידיעה שאולי פיספסתי,
אולי היה אפשר אחרת
ואולי לא אדע לעולם
זה בסדר להשאיר מילים
לא מדוברות
זה בסדר לא להתעכב
על כל הרגשות
זה בסדר להתקדם למקום הבא
בלי אישור של אף אחד
לקבל בברכה את מה שבא.
זה בסדר שלא כל הסיפור
סופר.
ולא כולם ידעו
מה היה ומה נפתר
זה בסדר לא להתאמץ ולשחרר
ולפעמים כבר אין רצון
לתווך את צרכייך או פחדייך.
לפעמים העייפות מכרעת
הנפש נמנעת
ורוצה שהכל יגמר
כדי לאפשר לסיפור חדש
להתחיל לזמר.
